אחרי המוות

נטלי קברה לא באמת הכירה את דודתה. בשבילה אירינה ספסקי הייתה בסך הכל ממלאת פקודות עלובה.

אישה פרנואידית שאין לה יותר מידי, בעלת אמצעי הרעלה משונים. למה להכניס רעל בציפורניים שלך? היא תמיד תהתה לעצמה בגועל. לא עדיף פשוט אקדח?

רוב הזמן היא ריחמה עליה. כל כך בודדה. מרוחקת. קרה.

נטלי ראתה כמה שהיא רצתה את השליטה לעצמה, לצאת מאחיזתה של אמא שלה ולהיות זו שנותנת את הפקודות. אבל אף אחד לא מתעסק עם איזבל קברה ואירינה לא הייתה שונה מאחרים.

דעתה של נטלי לגבי דודתה לא השתנתה במהלך השנים עד היום שבו איבדה אותה.

היום שבו פרצה השריפה שהייתה אמורה להרוג את בני דודיה העלובים, האח והאחות שלא הגיע להם בכלל להמשיך לחיות.

הלהבות היו אמרות לגמור אותם, אבל אז היא הגיעה. היא הצילה אותם, הקריבה את עצמה.

בהתחלה נטלי כעסה. למה שתעשה דבר כזה? למה שתרצה להציל אותם, גם היא לא סבלה אותם ובכלל למה שתקריב את עצמה, הרי כמו שהיא הכירה אותה היא הייתה אדם קר ולא הראתה חיבה לאף אחד אחר. למה היא הקריבה את חייה בשביל המתחרים שלהם?

ורק אז, אחרי המוות, נטלי החלה להלקות את עצמה.

הקרירות והריחוק היו רק מסיכה. אבל מסיכה למה? מה עמד מאחוריה? מי הייתה אירינה ספסקי באמת? ואת זה לא תיהיה לה ההזדמנות לגלות.

		הפרק הבא