הזירה

זה היה אמור להיות יום מרגש. יום של התחלות חדשות, חלומות ותקוות.
אבל למען האמת, כבר שנים שהיא לא הרגישה שום דבר. לכן היא הופתעה לגלות שעם חדירת קרן האור הראשונה אל החדר העגלגל, תחושה זרה-מוכרת של ציפייה חדרה לתוכה.
רוב האנשים נטו לזלזל בה, או בכלל לא לשים אליה לב, כי בסופו של דבר היא באמת לא הייתה מרשימה במיוחד ואם להיות כנים, היא לא "הפרח הכי יפה בערוגה". אבל היו גם אנשים שהעריכו אותה מאוד. אנשים שהבינו לעומק את חשיבות התפקיד שלה ואת רמת השפעתו על המציאות.
ככל שהשמש התקדמה בשמיים ההתרגשות מילאה אותה יותר. היא תכננה לעשות משהו מיוחד הפעם. משהו שהיא לא עשתה כבר הרבה מאוד שנים. היא הייתה בטוחה שזה הולך לשנות את המשחק- לפחות באותה רמה של הפעם הקודמת. היא זעה במקום באי-נוחות וחיכתה בקוצר רוח שירד הערב.
חבל שרוב האנשים לא מכירים בגדולתה.
"לו רק הייתי יכולה להתנקות לכבוד האירוע," חשבה מצנפת המיון.

***

פביאן יצא אל המדשאות השוממות בבגדים קצרים והצטמרר מהרוח הקרירה של שעת בין הערביים. בשנים האחרונות הוא פיתח תחביב חדש, ריצה. למרות הזלזול הרב שרכשה קהילת הקוסמים ליכולות גופניות, פביאן הרגיש שככל שהוא מתחזק יותר, יכולות הכישוף שלו מתגברות. חוץ מזה שהוא פשוט נהנה לרוץ... הוא החליט לנצל את העובדה שהוא הגיע מוקדם אל טירת הוגוורטס השוממה ולצאת לריצה לאורך המדשאות. הוא פרץ קדימה בקצב מהיר שהעלה את טמפרטורת גופו וסילק את הקרירות מעצמותיו. ברוב הריצות פביאן היה מפסיק לחשוב, ומשתדל להתמסר לקצב הנשימה ולשרירים הצורחים מכאב. אבל היו פעמים, בדרך כלל לפני אירועים חשובים, שמחשבתו הייתה מתמקדת בעתיד להתרחש. למרות שהוא לא היה מובך בכלל מהעובדה שהוא מצטרף לבית-ספר חדש, הוא חש צורך עז להוכיח לעצמו שהוא שווה משהו. חשש קל כרסם בקרבו, אחרי הכול זה לא דבר פשוט להצטרף לשכבה של תלמידי השנה החמישית בלי שום הכירות מוקדמת עם חבריו לספסל הלימודים... הוא האיץ וציין לעצמו שהוא חייב לרוץ פעם אל תוך היער הענק שהשתרע לצדו. אבל כרגע, הרוח הקרירה שכחה ונהיה לו חם. במאמץ אחרון הוא הגיע אל אגם ענק שמימיו נראו מזמינים ביותר. פביאן האט לעצירה, הרגיע את נשימתו והחל לפשוט את בגדיו. הוא לא היה נער גבוה ומבנה גופו הטבעי היה צר יחסית, אבל שנים של הקפדה על ריצות ואימונים הקנו לו מבנה גוף דק, שרירי וגמיש. פביאן נהנה מהעובדה שהוא חזק מאוד פיזית. חוץ מהביטחון העצמי שזה הקנה לו, הוא הצליח להשתמש בחוזק ידיו למטרות טובות. הוא העביר את עשר אצבעותיו בשיערו השחור המסופר קצר וניסה למחות את הזיעה ממצחו. הוא התקרב אל שפת האגם באיטיות. כשעמד על חלוקי הנחל הקרירים הוא הסתובב וסרק את מדשאות הענק בעיניו הכהות. הוא נשם נשימה עמוקה ופסע אל תוך המים.
"לא הייתי עושה את זה במקומך," נשמע קול. פביאן נבהל וכמעט החליק על חלוקי הנחל כשהסתובב בחדות. מולו התנשא אחד האנשים הגדולים ביותר שראה מימיו. לאיש, שהיה גבוה פי שניים מכל בן אדם שפביאן הכיר ורחב פי שלושה, היה זקן בלונדיני מרשים וזוג עיניים כחולות וצלולות שטוב לב ושעשוע קל ניבט מהן. הענק הושיט יד עצומה לפביאן שנטל אותה בחשש,
"פביאן, קורים לי פביאן",
"שלום פביאן, וברוכים הבאים להוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות. חשבתי שכדאי שתדע שכבר כמה ימים שלא האכלנו את הדיונון הענק, ואני מנחש שהוא רעב ...לא הייתי ממליץ על שחיה כרגע... דרך אגב אני פיטר פרפל, שומר המפתחות והקרקעות של הוגוורטס, וכמיטב המסורת, מורה לטיפול-בחיות-הפלא. אבל כולם קוראים לי פשוט פיט".
"שלום אדון פיט-"
"פשוט פיט," קטע אותו הענק.
פביאן חייך, "הי פיט. יופי של קרקעות יש בהוגוורטס."
הענק חייך והמהם בשביעות רצון, "בהחלט. אני שמח שאתה חושב ככה פביאן. רוב התלמידים בכלל לא שמים לב לטבע המקיף את בית הספר. אני מבין שאתה פביאן בלאטור(Bellator), התלמיד החדש?"
"כן אד- אה, פיט," ענה פביאן.
פיט הענק הביט הישר אל תוך אישוניו של פביאן ואמר, "ממממ, אל תדאג פביאן, אני יודע שזה לא פשוט להצטרף לשנה החמישית בלי שום הכירות מוקדמת עם חבריך לספסל הלימודים, אבל אל תניח לזה להדאיג אותך. היה לי העונג להכיר את אבא שלך, הוא טיפל באבא שלי לפני מותו... אם הוא חינך אותך, פביאן, אז הכול יהיה בסדר. אלא אם כן תחליט להיכנס ליער האסור," ובמילים אלו הסתובב פיט הענק והחל לחזור אל הטירה מותיר מאחור את פביאן הנדהם מיכולתו של בן-שיחו לדייק ולפגוע בחששותיו ומחשבותיו.
אחרי מספר צעדים הסתובב פיט בחזרה אל פביאן וקרא," אני הולך לאסוף את תלמידי השנה הראשונה מתחנת הרכבת. אני מציע לך להתארגן ולהגיע אל אולם הכניסה, פרופסור פינגר תפגוש אותך שם בעוד כחצי שעה," והמשיך ללכת.
עד ש-" אה, ופביאן, אולי בנות הוגוורטס היו מעדיפות אחרת, אבל אני חושב שכדאי לך להגיע קצת יותר לבוש אל טקס המיון."

***

במוחו הקודח של הקיסר התגבשה תכנית נועזת. הוא היה מלא בסיפוק לנוכח התנופה וההצלחה של העסק החדש לו. יצירת הזירה הייתה מיזם עסקי מוצלח ששילב בין הכנסה מרשימה שלכסף לבין השמת חלומו המרכזי ביותר של הקיסר. בתוך זמן קצר (כארבעה חודשים), הוא נהפך לידוע לשמצה בקרב קהילת הקוסמים ומשרד הקסמים חיפש אותו ללא הרף. בתוך זמן קצר הוא הצליח לסחוף אחריו אלפי אוהדים מהעולם הקסום שהשתגעו על משחקי הזירה. הלוחמים היו הגלדיאטורים של עולם הקסם, והוא היה הקיסר. הוא הרגיש שהוא חייב לספק לקהל שלו (וגם לו עצמו), משהו מיוחד. אחרי הכול, בלעדיהם הוא לא שווה דבר. הקיסר הסתגר בחדרו ורק אחרי שבוע שלם הבזיק במוחו רעיון. הוא כינס ישיבה דחופה של כל מנהלי הזירה והציג בפניהם את הרעיון שלו. הוא ישיג להופעה לוחם מפתיע. הוא יצליח להבריח לזירה מישהו שאף אחד לא היה מעלה על דעתו שיגיע לשם. הוא סיים לדבר ונשען אחרונה בכיסא שניצב בראש שולחן עץ בהיר שהתחיל להתקלף ובחן את פניהם של הסגל שלו. רוב המנהלים זעו באי נוחות בכיסאות הנוחים שלהם. רק קומץ קטן מתוכם חייך ושמח על תעוזתו של המנהל הראשי.
מיד אחרי הישיבה הם התחילו לפעול. הייתה להם הרבה עבודה.
הם החליטו לחטוף תלמיד מהוגוורטס.

***
פביאן התקלח במלתחות שהוא מצא ליד החממות של בית הספר. הוא חזר לטירה והחליף את בגדי הריצה לגלימה השחורה שלו. כשנכנס לאולם הכניסה הגדול, כבר עמדה שם מכשפה גבוהה בגיל העמידה. שערה שהיה מסופר עד כתפיה היה חום ועיניה הנתונות בתוך מסגרת דקה של משקפיים היו ירוקות וחודרות. היא עמדה בגב זקוף ועל פניה הייתה ארשת תקיפה וחמורת סבר. היא הקרינה כוח וביטחון. כשפביאן נכנס לאולם הבעת פניה התרככה והיא חייכה חיוך נעים. היא הזכירה אמא קשוחה של מישהו... המכשפה לא זזה מהמקום שבו עמדה והניחה לפביאן לחצות את האולם וללחוץ את ידה. "ברוכים הבאים בלאטור," היה לה קול חזק וחיתוך דיבור מדויק וברור. "אני פרופסור פינגר, מנהלת בית הספר. אני שמחה שסוף סוף חזרת לבריטניה ושהחלטת להצטרף לספסל הלימודים. השהות בחו"ל הייתה מעשירה?"
פביאן הבין שלא כדאי למרוח את האישה הזו ולבלבל לה את המוח. היא דרשה תשובות כנות וקצרות. "כן, פרופסור. אני עדיין לא יודע להשוות את מה שלמדתי וחוויתי לעולם הקסם הבריטי הנלמד בבית הספר, אבל תרבות הכישוף שם שונה לחלוטין מהתרבות שאבי ואמי הקנו לי בבית."
"מעניין מאוד בלאטור. אולי המיזוג הזה בין התרבויות ייצור משהו מעניין...טוב, לעניינים. פיט עדכן אותך לגבי טקס המיון, כן? מצויין. אני מניחה שאתה כבר מכיר את ארבעת הבתים, גריפינדור, רייבנקלו, הפלפאף וסלית'רין. יופי. אין צורך שארצה לך על כל בית, הסיפור מפורסם לכל... אני מצטערת לבשר לך שפספסת את שירתה של מצנפת המיון, אבל אל תדאג נשחיל אותך ישר אל תוך תור המתמיינים."
פרופסור פינגר הניחה את ידה על כתפו של פביאן והחלה לדחוף אותו לכיוון דלת צדדית שהובילה אל חדר האוכל.

הפרק הקודם