תחרות ההישרדות

"שתק!!" צעק הארי, בדיוק בזמן שמאלפוי ירה את הקללה ההורגת. 

זה היה ניראה כאילו זה הילוך איתי. 

הקללה עברה בלי הפרעה בין המוני הילדים, ופגעה בדיוק במטרה.

הילד נפל לאט לאט מטה, אל המוות, בזמן שהאור הירוק עטף אותו מכל עבר, ושילח אותו אל מותו. 

כולם עצרו. גם אם באמצע קרב, גם אם באמצע בריחה. הם עצרו, והביטו בגופה הדוממת שפעם הייתה ילד שרץ ושיחק וצחק.

הארי הסתכל על מאלפוי, והופתע לראות מבט היתחרטות על פניו. 

האולם התרוקן. ילדים פנו לצאת ממנו לברוח למקום אחר.

מאלפוי תפס בידה של פנסי ורץ איתה. 

הארי ראה את ג'יני עוזבת את האולם לכיוון המרתפים. הרמיוני וג'ורג' נעלמו. חוץ מהארי, שני אחים מרייבנקלו וילדה בשמה השביעית מסלית'רין לא היה אף אחד. 

"היו ארבעים, נשארו שלושים ותשע!". הרעים קולו של גרינדץ'. 

הארי התקדם, פתח את הדלתות ורץ לכיוונן משרד המנהל. איך הוא לא חשב על זה? הרי הוא התלמיד היחיד שיודע את הסיסמא!!

הוא הגיע אל גרגול האבן מתנשם ומתנשף. 

"סוכריות קופצות" הוא הצליח לומר. 

הגרגול פתח את עיניו, וזינק הצידה.

הארי נכנס, התיישב על הריצפה והרגיע את נשימתו. 

כעבור עשר דקות של מנוחה הוא קם ובחן את המשרד. 

ההגיגית עמדה שקטה בארון, והחלון השקיף על מרחבי הוגוורטס. 

הארי מעולם לא ראה את דמבלדור לוקח אוכל מחר המורים, ולכן כשפתח את ארונית הכסף הקטנה לא הופתע לראות בה המוני מאכלים טעימים ובריאים. 

הארי לקח תפוח והיתיישב על השולחן בנינוחות. 

"לא כדאי לך לקחת את המקום הזה כמובן מאליו".

הארי נחנק מהתפוח והישתעל חזק כל כך שחשב שמייתרי הקול שלו עומדים להיקרע.

הוא הרים את ראשו בעודו משתעל וחיפש את מקור הקול. 

כמובן. מצנפת המיון. 

"למה?" שאל הארי. 

"מה אם יבואו וישטלתו לך על המקום? שים אוכל בתיק שלך למקרה שיקחו לך את המקום, ותפסיק להיתבטל".

הארי רצה להיתווכח, אבל משום מה לא התווכח עם המצנפת הזקנה. 

לפתע נשמע קול רעם חזק, ומחוץ לדעת נשמעו פסיעות צולעות. 

הארי הוציא את שרביטו והיתכונן, אבל להפתעתו האיש נעצר והחל מפזר לחשי מגננה. 

שניה אחת לא נשמע כלום, ואז פתאום הייתה צרחה. 

"תני לי להיכנס!!!!!".

"בחיים לא!!!!".

"בסדר, את ביקשת את זה... קרושיו!!! 

הצרחה מקפיאת הדם נשמעה למרחקים. הארי אטם את אוזניו, התקפל מתחת לשולחן ואחז הייטב בשרביט שלו. 

המשך יבוא... 

הפרק הקודם		הפרק הבא