אליסיום

פרק 2

ניקו

-----

וויל חטף את התפוח והשניים המשיכו בדרכם במסדרונות הצרים, החלקלקים, המפותלים

והמסובכים. היו להם כבר את שלושת התפוחים, הם היו צריכים למצוא רק את היציאה.

ניקו ניסה לשלוט במבוך, אך המבוך היה מסובך מדי, כל פעם אוסר עליו להתרכז. 

לבסוף הם מצאו את אפולו ומג, מרותקים למדף באבן, שניהם חיוורים כסיד לאור המעומעם

שהאיר אותם מלמעלה. וויל ניסה להגיע אליהם, אך ניקו עצר אותו. "אנחנו צריכים

לעזור להם!" לחש וויל. "אנחנו לא יכולים להגיע אליהם.." מלמל ניקו. "אני בטוח שהם

יסתדרו." ניקו לא האמין לעצמו. נראה שאפולו עדיין מנסה להתרגל להיות בן-תמותה.

וויל נאנח. 

הם פנו לחזור. במרחק כמה מטרים עמדה בפניהם דלת. הם פתחו אותה, אור השמש

מבחוץ מסנוור אותם. "וויל! מהר!" ניקו שמע מיד מישהו קורא לחברו. השרשרת התנתקה

בצליל מתכתי. וויל מיהר לתת את התפוחים לצ´ארלי ורץ אל האוהל הזמני שהקימו.

ניקו עקב אחרי חברו אל האוהל. הוא היה עסוק בגישוש אחרי אמברוסיה ונקטר. "איפה

קיילה ואוסטין?" מלמל ניקו, מושיט לחברו בקבוקון נקטר ששמר בכיס שלו למקרי

חירום. "תודה." וויל מיהר לחטוף את בקבוקון הנקטר, לשפוך קצת מתכולתו על מטלית

ולנקות את פצעיו של פאולו, שהצליח לקבל פציעות קשות ברגליו. למזלו, בתור

בן הבה, אלת הנעורים, הפצעים שלו החלימו מהר יותר מהרגיל. הוא לא הפסיק

להיאנק ולצעוק על וויל בפורטוגזית כל פעם שנגע עם המטלית בפצעים שלו.

"איפה קיילה ואוסטין?" חזר ניקו על שאלתו. "אני לא יודע!" ענה וויל, קולו לחוץ

בעודו מטפל בפצעיו של שרמן. "אני ממש לא יודע!"

ניקו התעורר בבהלה בעודו צונח אל מותו באוויר, יד חמה הולכת ומרפה ממנו.

הפרק הקודם