הרוחות בהוגוורטס

אני יודעת שהדמויות שהכי מוזכרות הם פרד וסדריק,
אנסה בפרק הבא להתמקד בעוד דמויות.

יהיו קטעים מהשיר hymn for the missing
ככה שזה חצי סונגפיק נראה לי.

כל הזכויות שמורות ל-Red

פרד הסתובב בטירה, חושב על מה אפשר לעשות...
איך הוא יהיה בטוח שזה בסדר לספר לסדריק שהוא אוהב אותו? האם אי פעם סדריק יאהב אותו בחזרה?
״הו, מה קרה, פרדי?״ שאל קול מגעיל. ״עצוב לך? כי לא רק שהמשפחה שלך איבדה אותך, עכשיו נקלעת לצרות עם הדפוק הזה. 'סדריק', נכון?״
״אל תקרא לו דפוק, פיבס!״ ענה פרד בכעס. ״מה אתה רוצה?!״
פיבס ציחקק צחוק מרושע והתרחק מפרד באיטיות, ״הלב הקטן שלך עוד יישבר!״
״קריפי!״ צעק פרד. ״מרושע! מוזר! מגעיל ו... וזבל! זה מה שאתה, פיבס! אתה זבל!״
״אתה יודע שהוא רק רוצה להפחיד או לעצבן אותך, נכון?״ נשמע קולה של מירטל, עדיין מיבבת ומלאת דמעות.
״את לא אמורה להיות בשירותים?״ שאל פרד, עדיין כועס על פיבס.
״הייתי בשירותים״, אמרה מירטל, טיפה נעלבת, ״אבל בסוף החלטתי לראות מה פיבס רוצה ממך. זה סיקרן אותי״.
״אפשר לשאול אותך משהו?״ שאל פרד את מירטל, למרות שניסה להתחמק משיחה ארוכה איתה. ״מה את עושה כדי להסיח את דעתך ממשהו?״
מירטל נראתה כועסת על זה שפרד חדר לה לפרטיות, אך היא אמרה לבסוף שחוץ מהשירותים שהיא הולכת אליהם, היא גם הולכת מדיי פעם לחדר הנחיצות כדיי להיות לבד.
״חדר הנחיצות...״ מילמל לעצמו פרד. ״רעיון טוב. תודה, מירטל.״

פרד ריחף לחדר הנחיצות, מדיי פעם ניתקל ברוח רפאים ששאלה לשלומו, או בתמונות המדברות שעיצבנו אותו.
אך לבסוף הגיע לחדר הנחיצות במהירות.
הוא ניסה לזמן את הדלת, משום שהיא עדיין לא הופיעה.
אני רוצה משהו שיסיח לי את הדעת, חשב פרד, אבל מה זה יכול להיות? מוזיקה! אני רוצה לנגן!
זה עבד, לאחר כמה ניסיונות הדלת הופיעה.
פרד ניכנס, אך בלי לשים לב הוא השאיר את הדלת פתוחה קצת.
הוא התלהב ממראה החדר, כבר מלא זמן שהוא לא היה שם.
היו שם כלי מנגינה מרהיבים:
צ'לו, גיטרה, כינור, פסנתר...
רק שלכל כלי הנגינה היה צבע מוזר, כמו צבעו של פרד, צבע של רוח רפאים.
פרד הבין, חדר הנחיצות התאים את עצמו ואת כלי הנגינה שבו בשביל פרד, שיהיו בסיגנון רוח רפאים, שלפרד יהיה יותר קל לנגן בהם.
פרד התלבט, במה הוא יכול לנגן?
כאשר הוא החליט במה הוא רוצה לנגן, הוא ניגש אל הפסנתר, שהיה מספיק גדול בשביל שני אנשים.
הוא התחיל לנגן את השיר האהוב עליו, שיר ששהה בראשו מלא זמן.
ברגע שהוא ניגן, נשמע קול של זמיר ששר מאחוריו, קול מקסים!

Tried to walk together
But the night was growing dark
Thought you were beside me

But I reached and you were gone

פרד הפסיק לנגן, הוא הסתובב ומצא מולו את סדריק.
״אה...״ היסס סדריק, השארת את הדלת פתוחה ושמעתי אותך מנגן... סליחה על ההפרעה, כדאי שאלך״.
סדריק פנה לצאת החוצה.
״לא!״ פרד כמעט צעק. ״תישאר איתי״.
״אתה רוצה שאני אשאר?״ שאל סדריק מופתע.
״כן. שב לידי וננגן ביחד. תוכל גם לשיר? יש לך קול מדהים!״
״תודה״, אמר סדריק וחייך בהתרגשות. ״לא ידעתי שגם אתה מנגן״.
״זאת סוג של פעם ראשונה שלי״.
״אה, אז זה מסביר את הזיופים״, אמר סדריק בצחוק. ״בוא, אלמד אותך״.
סדריק התיישב ליד פרד, פרד רעד מהתרגשות. סדריק הראה לו את הקלידים שעליהם הוא צריך לנגן בשביל להשמיע את הצלילים הנכונים.

Sometimes I hear you calling

From some lost and distant shore

המשיך סדריק לשיר ברגע שהם ניגנו ביחד.

I hear you crying softly

for the way it was before

Where are you now?

Are you lost?
Will I find you again?
Are you alone?
Are you afraid?
Are you searching for me?
Why did you go? I had to stay
Now I'm reaching for you
Will you wait? will you wait?
Will I see you again?

״חשבתי שאני היחיד שמכיר את השיר הזה״, אמר פרד כאשר הפסיקו לנגן.
״שיר עצוב, נכון?״ שאל סדריק.
״מאוד״, פרד נאנח. ״אנחנו צריכים לעשות את זה שוב בקרוב, אני מתכוון, לשיר ולנגן ביחד״.
״צודק״, אמר סדריק וחייך אליו. ״אתה מנגן לא רע יחסית לפעם ראשונה״.
״תודה״, פרד התרגש שוב, ״ממתי אתה מנגן ושר? אף פעם לא ידעתי שאתה מוזיקאי...״
״ממזמן״, השיב סדריק, ״אבל אני שר לעצמי בעיקר. אני לא מרגיש ביטחון עם אחרים״.
״ אז למה שרת לידי?״ שאל פרד מופתע.
״כי... כי איתך אני... כי איתך אני כן מרגיש ביטחון״.
״באמת?״ שאל פרד והיה מופתע עוד יותר. ״האמת אני חסר ביטחון לידך״.
״אה״, אמר סדריק, נעלב.
״אבל״, אמר פרד מהר, ״אני כן מרגיש שמח איתך״.
״למה אתה מתכוון?״
״אני מתכוון שאני אוהב או...״ פרד קטע את עצמו מהר. ״אני אוהב את זה שאתה נמצא כאן. אני אוהב את זה שאתה נמצא פה לידי״.

הפרק הקודם		הפרק הבא