עלילותיה של הוגוורטס

" אבא! אבא! " קרא אלבוס סוורוס פוטר. מוקדם בבוקר, מוקדם מאוד, זהו בנו של הילד שנשאר בחיים, הנבחר.

"כן, מתוק, אני כבר קם" הארי קם ממיטתו, למרות שייכל להישאר שם בשמחה עוד כמה שעות. כן, הארי פוטר המפורסם - זה עם צלקת הברק.

" היום זה היום הראשון ללימודים! בוא ניצא אל הוגוורטס!" זו הייתה שנתו השנייה של אלבוס, וזו הייתה שנתו הרביעית של אחיו - סיריוס ג'יימס פוטר. גריפינדורי אמיתי. כמעט כמו אביו.

" אתה זוכר מה אבא סיפר שקרה לו בשנתו השנייה כשהוא למד בהוגוורטס ?" שאל אלבוס את סיריוס, למרות שידע טוב מאוד שהוא זוכר.

" כן, אבל זה עוד כלום לעומת שנתו הרביעית !" ענה לו סיריוס.

"כל ההרפתקאות שלי מתקופת ילדותי היו מסעירות, אל תריבו!"

-לאחר זמן-מה של התארגנות -

"קדימה , ילדים!" קראה ג'יני פוטר - אשתו הג'ינג'ית של הארי, הצעירה לבית וויזלי דור קודם. אלבוס וסיריוס ירדו במדרגות ביתם הנחמד, שנמצא ברחבי לונדון.

"הגעתי!" אמרה ילדה ג'ינג'ית קטנה, שירדה במדרגות דקות ספורות אחריי אחייה הגדולים "ויש לי עוד שנה לחכות עד שאלמד בהוגוורטס! זה מבאס נורא! אני גם כן רוצה לדעת איך לשנות צורה, או אולי איך לגרום לדברים לרחף! או , טוב נו.. זה לא משנה מה! אבל יש עוד המון זמן!" אמרה בכעס.

"אל תדאגי, לילי לונה, אנחנו נקנה לך קצת ברטי בוטס בסוף השנה" אמר סיריוס בצורה מוזרה, לא מובן אם הוא היה רציני או ציני כנראה היה ר-ציני.

"טוב ילדים, הכל מוכן ? " שאל הארי. "אנחנו הולכים לפגוש את משפחת וויזלי עכשיו. השעה רק 6 בבוקר! "

ג'יני הוסיפה : " נו טוב, גם להתעורר מוקדם זה בסדר" הרכבת יוצאת ב11, בדיוק ב11, יש להם 5 שעות, ודאיי הם יספיקו.

הם ייצאו מביתם עם המזוודות הכבדות, הגדולות שלהם, לאחר שנסעו למקום המפגש שלהם, שנמצא בתוך תחנת הרכבת הגדולה ביותר בלונדון : קינגס קרוס. זו תחנה מיוחדת, וודאי יודעים אתם למה!

הם נכנסו למסעדה, בדיוק כשג'יני עשתה כישוף היעלמות לכל המזוודות שלהם - אוונסקו. הרי רוב האנשים פה הם מוגלגים, חסרי קסם.

"אבא! ספר לי שוב על איך שחזרת בזמן יחד עם הרמיוני! " אמר אלבוס בהתרגשות, מצפה לשמוע את ההרפתקאות האהובות של אביו.

"אוקיי, זה התחיל בכך שאני והרמיוני נכנסנו לראות איפה רון... " הוא בא להמשיך את המשפט אך בדיוק באותו הזמן - נכנסה למסעדה משפחת וויזלי. הרמיוני, רון, הוגו ורוז.

"מישהו אמר רון ?" הוא, הרמיוני והילדים התקרבו לשולחנם , רון חיבק את הארי ואת ג'יני, הוא נתן כיף לילדים, גם הרמיוני חיבקה את המבוגרים, אך לעומת רון, את הילדים היא נישקה בלחי.

הארי וג'יני חיבקו את הוגו ורוז.

" עוד שנה התחילה בהוגוורטס. " אמרה רוז.

"ועוד שנה לחכות להוגוורטס" החליטו לילי והוגו יחד.

" אני מצפה שתספרו לי מה קרה לכם השנה, ושלא תסתבכו בצרות, ושלא תריבו!" אמר הארי לשני בניו.

"אני רוצה ללמוד כבר גילוי עתידות, מבאס ששינו את החוק "שנה שלישית - גילוי עתידות" ל" שנה רביעית - גילוי עתידות"

במהלך הארוחה התרחשו קשקושים רבים ודיבורים פה ושם על קווידיץ', קסמים וינשופים, כמובן שדיברו יחסית בשקט, לעיני כל המוגלגים.

לאחר ארוחה טעימה ומלאה בבשר, אורז, תפוחי אדמה, סטייקים, אפונה ולקינוח - עוגת תותים, הם יצאו מהמסעדה, חיכו קצת זמן, מוכנים לרציף המפורסם.

"קדימה אל הרציף!" קראה רוז בהתרגשות.

הם זכרו את התהליך המוכר. מחזיקים את העגלה שלך, הכי חזק שאפשר, רצים במהירות המרבית אל קיר הלבנים שנמצא בין רציף 9 ל10 - רציף 9 ושלושה רבעים.

לאחר שהארי, ג'יני, הרמיוני, רון, הוגו ולילי נפרדו לשלום מאלבוס, סיריוס ורוז.

הם נכנסו לרציף,  20 דקות לפניי מועד היציאה. הם נכנסו לרכבת. ושם פגשו את סקורפיוס.

		הפרק הבא