עלילותיה של הוגוורטס

"היי!" אמר אלבוס-סוורוס לסקורפיוס, שנראה שמח לא פחות.

"כבר חודשיים לא נפגשנו!" הוא החזיר לו בצהלה.

"וסוף-סוף מחולל הזמן המטופש הזה חוסל! זה אומר שכל מה שקרה בעצם לא ייקרה ? למרות שחלק היה בעבר.. ו.."

הם הסתכלו עליו באי-הבנה. - "זמן זה דבר מסובך." אמרה רוז, מה שגרם לשאר להסכים.

רוז, אלבוס וסקורפיוס ישבו באותו תא, אבל ג'יימס סיריוס פוטר בחר לשבת יחד עם כמה מחבריו מהשנה הרביעית.

" שלום." אמרה ילדה קטנה, נראה שהיא בשנתה הראשונה בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. "אני יכולה לשבת פה?" היה לה קול מעט צפצפני, היא הייתה ג'ינג'ית , כמו הוויזלים, אבל היא לא הייתה ממשפחת וויזלי, הם שאלו אותה, והיא ענתה בשלילה: "קוראים לי אליסה, אליסה נייט. זו שנתי הראשונה פה.." היא המשיכה לדבר בזמן שסימנו לה להיכנס. "תודה לכם! שמעתי דברים מטורפים על בית הספר הזה! אתם מאוד נחמדים! כבר הצגתי את עצמי ? ידעתם שהילד שנשאר בחיים למד פה?!" נראה שהיא אוהבת לחקור, (וגם לחפור. כמו שחשב סקורפיוס.) אבל היא הפסיקה את רצף הדיבורים שלה בזמן שסוורוס אמר "זה אבא שלי."

אליסה הייתה פעורת פה. "אבא שלך הוא.. הארי פוטר?"

"צודקת. אמר אלבוס. "עוד לא הצגנו את עצמנו, אני אלבוס-סוורוס פוטר. בית סלית'רין, שנה שנייה."

" אני רוז וויזלי, בית גריפינדור, שנה שנייה. ואנחנו בני דודים."

"ואני מאלפוי, סקורפיוס מאלפוי, שנה שנייה, בית סלית'רין."

"אני לא כל-כך יודעת מה הבתים הם, אבל אני יודעת שזה לפי תכונות התלמיד."

"את מאוד חמודה." אמרה לה רוז. "אם תרצי להיפגש איתי בכל הזמנים החופשיים, את מוזמנת תמיד."

הם נסעו קצת ברכבת האקספרס להוגוורטס, מרציף 9 ושלושה רבעים, הם הגיעו לחלק מלא בהרים ונהרות, ושמעו שבעוד 15 דקות מגיעים, למרות שהזמן עבר מאוד מהר, ואליסה גרמה לחבורה להכיר אותה טוב מאוד, הם אכלו קצת עוגיות מקפצות במגוון צבעים, כירסמו מעט צפרדעי שוקולד, ובכל פעם שקיבלו קלף של גילדרוי לוקהרט, שמייצרים עוד ממנו משום-מה, הם זרקו את הקלף לפח.

"את יודעת מי זה וולדמורט ?" שאל סקורפיוס את אליסה. " כן ! ברור! הוא לא הצליח להשמיד את אבא של אלבוס פה!" היא אמרה בצורה ברורה מאליו. "היו לו עשרות הזדמנויות! שמעתי על כולם! כשהיה תינוק, ביער, על ראש של איזה דביל.." סוורוס גיחך והיא המשיכה. "אפילו בתור זכרון!"

"כן," אמר אלבוס. "הוא היה מסוגל להמון דברים, מרושעים."

"הוא נלחם מול הארי בבית כלא, לא ? בית ספר? איך אומרים את זה.."

"בית קברות." אמרה רוז, מבלי רצון לחשוב על מקום זה.

" בעוד המון מקומות!" היא המשיכה לפרט ולפרט על כל דבר שידעה על הארי עד שהרכבת נעצרה.

" תלמידי שנה ראשונה." קרא קול של איש זקן , נראה בן 80. "כולם לשנה ראשונה לכאן בואו!" זה היה חצי הענק - רובאוס האגריד. שמשום מה , עדיין בהוגוורטס, שערו כבר הלבין.

"היי ! האגריד!" קרא סוורוס, "איפה היית שנה שעברה ?" רובאוס ענה לו " בחופש, זקנצ'יק כמוני צריך חופש מעט משמה בהוגוורטס!"

בזמן שהלכו אל בית הספר, ואליסה ושאר תלמידי השנה הראשונה הפליגו להם. כולם הגיעו לאולם הגדול , מלבד השנה הראשונה כמובן, שיגיעו בעוד דקות ספורות.

כולם שמו לב שגם האולם וגם השולחנות התארכו, כנראה שהשנה יגיעו המון תלמידים חדשים.

"שלום לכולם!" אמרה מנהלת בית הספר - לונה לאבגוד. "לאחר שכל התלמידים יהיו כאן, אני אספר לכל תלמידי בית הספר על התוספות של השנה!"

דלת האולם נפתחה בצליל חריקה, נכנסו דרכה שיירה ארוכה מאוד של ילדים, אלבוס קלט ביניהם את אליסה, מנחש שהיא תמויין לרייבנקלו.

"השנה ייפתח מוזיאון חדש." אמרה המנהלת לאבגוד בעוד המון קריארות נשמעו מן השולחנות.

"כיתות חדשות נבנו!" היא אמרה להם. "וחדרי המועדונים הוגדלו!"

אין ספק שזו שנה עם יותר תלמידים מכל שאר השנים. "טוב תלמידים! כמו שהבנתם אני לונה לאבגוד. מנהלת בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. ברגעים אלה אתם תתמיינו אל 4 הבתים - רייבנקלו, סלית'רין, גריפינדור והפלפאף."

המצנפת המלוכלכת, החומה, הקסומה, שישבה על הכיסא שלה - מצנפת המיון - החלה לשיר עוד שיר חדש.

" שלום לכל עובר ושוב - לכל עובר ואורח

אני אגיד לכם עכשיו,

לאיזה בית אתכם לשלוח!

אם תהיו חכמים מספיק, נבונים מספיק,

לרייבנקלו אשלח אתכם - זה מבריק!

אם לבכם ייזהר בזהב, תתנהגו ממש כמו כוכב,

אדע לא רק לפי האף - אתכם לשלוח להפלפאף!

אם נחישות, ערמומיות, אצלכם אמצא

הרבה , לסלית'רין אשלח אתכם - וזה לא ייכבה

אם תהיו כה אמיצים , נועזים, לא נואשים,

אתכם בגריפינדור, אדע לשים!"

היא סיימה לשיר ושתקה כדממה.

מאות תלמידים הריעו.

נראה שהמיון יימשך שנים, אבל לא.

" דניאל טומילסון - גריפינדור!"

"ניק סטיילס - הפלפאף!"

"שון פאיין - גריפינדור!"

" אמה וויילס - גריפינדור!"

" אלבה מילר - רייבנקלו!"

"מרקס לואי - סלית'רין"

וזה המשיך והמשיך, אחד המורים שם את המצנפת על ראש הילדים, והיא צועקת שם של בית.

"אליסה נייט ." אליסה החלה ללכת לכיוון המצנפת, התיישבה.

הניחו את המצנפת על ראשה.

"הוו..  יש פה חוכמה!." אמרה המצנפת בראשה של אליסה,  "רייבנפאף!" צעקה המצנפת, אך אף אחד לא מחא כפיים.

" מה ?" תהו כולם , לא מבינים מה קורה.

" אופס," היא לחשה לנייט.  "הפלקלו!" לא היו אפילו פנים אחדות באולם הגדול שלא נראו מבולבלות.

שוב היא טעתה, זה אפשרי ?

" ה.. הפלפאף!" סוף סוף כולם קראו וצהלו, למרות שהיו הרבה שנשארו מבולבלים.

מבלי להבין מה קרה, המיון המשיך.

הפרק הקודם		הפרק הבא