האח הגדול

בס"ד

כל דיירי הבית, מלבד אחד, הם דמויות מקוריות מהספרים. פשוט את האחד המקורי עדיין לא פגשנו, גם לא בפרק שעבר. אני נשבע לכם שאוליב הורנבי היא דמות של ג'יי קיי רולינג! היא אפילו מוזכרת בספר השני!

את השם הפרטי של אחד הדיירים אני פשוט לא זוכר אז קצת אילתרתי פה. אני לא כותב איזה דייר זה כדי להימנע מספויילרים, אבל אתם בטוח תזהו. בבקשה תאמרו לי מה השם הפרטי שלו! או שלה! אולי זו דיירת!

בקשר לשאר הדיירים, חלקם דמויות כל כך שוליות שבאמת אין להן שם פרטי, או שאפילו אין להן שם בכלל. במקרה הזה המצאתי להן אחד כזה.

"רוברט," אמר רד בקולו העמוק והמונוטוני, "אנחנו חוזרים מפרסומות עוד כמה שניות."

"למה לא מודיעים לי כלום?!" צעק רוברט.

"מודיעים לך, אתה פשוט הטלת כישוף חסימה על המוח שלך," ענה רד בנינוחות. מנגינת התוכנית נשמעה ורוברט החל להקריא מהטלפרומפטר הקסום:

"האח הגדול, חזרנו מהפרסומות! אז בואו ניזכר מי כבר נמצא בבית. רד?"

"אם כן," אמר רד, "בבית יש את דדאלוס 'להחזיר את האידיאלים' דיגל,"

"את אוליב 'אני הקורבן האמיתי' הורנבי," אמר רוברט,

"את דין 'בוצדם זה לא סוף העולם' תומאס,"

"את דפני '#לא_כל_הסלית'רינים' גרינגראס,"

"האמת שחשבתי שהיא דפני 'גיסתו של מאלפוי' גרינגראס."

"טוב, מה זה משנה?!" צעק רוברט.

"וגם, כמובן, פיבס שהוא מרכז המשימה הסודית. הוא כבר הפך לבלתי נראה והוא מנהל שיחות אחרונות עם הדיירים לפני שיהיה עליו להעמיד פנים שהוא לא קיים עם כניסת הדייר הבא," אמר רד, "ומי הדייר הבא באמת, רוברט?"

"הדייר הבא הוא גם טרגדיה מהלכת, והפעם ברצינות," הרצין רוברט, "תכירו את רודולפוס."

שוב לוגו התוכנית, והפעם על המרקע נראה אדם עם לחיים שקועות ועיניים לחות ואדומות. הוא היה נראה מטורף ומסוכן אם לא היה כל כך מעורר רחמים.

"זו אהבת חיי," הוא אמר והראה למצלמה את דמותה של אוכלת המות המפורסמת, בלטריקס לסטריינג', שניסתה להטיל קרושיאטוס על האח הגדול מבעד לתמונה, לשווא.

"כשנשלחנו יחד לאזקאבאן לפני כל כך הרבה שנים, ידענו שאנחנו ביחד בזה, עד המוות," הוא מלמל בקול חלוש עד שבקושי נשמע, "למרות שתמיד קיווינו שהוא יחזור ונשתחרר..."

"ואז הוא חזר," אמר האח הגדול, ורודולפוס הנהן והציג את דיוקנו של אדון האופל למצלמה.

"לא היינו הזוג היחיד בקרב המעגל הסגור של אוכלי המוות," מלמל רודולפוס, "גם המאלפויים היו. בכלל, לאדון האופל הייתה חיבה לבני משפחת בלק. ומלבדם גם הגויילים, הדולוחובים, והיאקסלים. אדון האופל אהב שיש זוגות אצל אוכלי המוות, זה תרם לגיבוש ולדבקות המשותפת במטרה, כל עוד זוכרים מי הבוס... הוא."

"וזה לא הפריע לנהל חיי זוגיות?" שאל האח הגדול.

"לא לשאר הזוגות," ענה רודולפוס, "הם ידעו מי בן הזוג שלהם ומי אדון האופל. טוב, כל הזוגות ניהלו מערכת יחסים תקינה במידת האפשר... מלבד אשתי... אלמנתי... אני כבר לא יודע איך לקרוא לה."

"אתה מדבר על בלטריקס?" שאל האח הגדול.

"אהבת חיי," רודולפוס אישר, "אני זה שהעניק לה את שם המשפחה לסטריינג׳ שהפך למזוהה עימה כל כך, יותר מאשר שהוא מזוהה עימי. אני זה שישב איתה באזקאבאן על עינוי הזוג לונגבוטום. הייתי בטוח שזה שנינו יחד לעולמי עולמים.
"את בלטריקס איבדתי בפעם הראשונה בקרב על הוגוורטס, כשנהרגה על ידי מולי וויזלי יימח שמה," אמר רודולפוס.

"מה זאת אומרת בפעם הראשונה?" שאל האח הגדול.

"הכוונה היא שהייתה גם פעם שנייה, האח הגדול. תבין, הייתי שבור מזה שאשתי מתה. חיי לא היו חיים כשאהבת חיי נגזלה ממני לנצח. הנחמה היחידה שמצאתי היא שהיא מתה כאשתי, ולא כאשתו של אדם אחר, כי מאז בריחתנו מאזקבאן היא הלכה והתקרבה אל... אליו..."

האח הגדול הושיט לו חפיסת ממחטות נייר.

"אני ראיתי אותה מתאהבת בו. לא הבנתי אם אדון האופל רואה בה מושא אהבה, אוביקט מיני או אמצעי שנועד לרומם אותו. אני לא יודע אם הוא ניצל אותה ואת ה... האהבה הפתאומית שלה אליו, או שהוא עשה את זה ממקום טהור יותר."

"אנחנו מדברים על אתה-יודע-מי, נכון?" שאל האח הגדול.

רודולפוס הנהן וקינח את אפו בממחטת נייר. "אז הייתה בליבי ידיעה שהיא מתה כשהיא עדיין אשתי, אהובתי, שאני אוהב אותה והיא אותי... ואז כל הסיפור של דלפיני רידל התפוצץ."

רודולפוס הראה את התמונה האחרונה, תמונתה של דלפיני רידל.

"אז אני איבדתי את בלה בפעם השנייה," אמר רודולפוס, "כשהיא מתה היא כבר מזמן לא הייתה אישתי. היא הייתה שייכת לגבר אחר, והיא השלתה אותי שהכל כרגיל. היא הצליחה להסתיר ממני שהייתה בהריון מאדון האופל, ואפילו את הלידה היא שמרה  ממני בסוד... איכשהו. אם היא הייתה מתוודה בפניי שהיא בוחרת באדון ההאופל כמושא אהבה על פניי הייתי סולח לה, כל דבר למען אדון האופל, אבל זה שהיא אפילו לא מצאה לנכון להודיע לבעלה שנשאר להוקיר ולאהוב...
"פתאום הבנתי שאיבדתי את אהבת חיי הרבה לפני שהיא נרצחה."

"ומה אתה מביא איתך לתוכנית, רודולפוס?" שאל האח הגדול.

רודולפוס היישיר מבט מלא דמעות למצלמה. "אם אזכה, אני רוצה להעניק את כספי הזכייה שלי לאלבוס פוטר וסקורפיוס מאלפוי. החברות האמיצה והתושייה שגילו חשפה את מה שכמעט גרם לתחייתו של האדם שגנב ממני את אהבת חיי. הם נלחמו יחד נגד כל השמועות הזדוניות וחשפו בפני כולם, אך בעיקר בפניי, את האמת הכואבת. למען הכנות והחברות, למען השלום, ובעיקר למען אלבוס וסקורפיוס, אני צריך לנצח."

כשהעגלה הרתומה לת'סטראלים נעצרה ליד השטיח האדום, הקהל עמד על רגליו ומחא כפיים למראה רודולפוס לסטריינג' פותח את הדלת ועולה במדרגות.

"האם זה עתה מצאנו את המנצח של העונה?" שאל רוברט.

"רוברט, אתה בוכה?" שאל רד בדאגה.

"לא! רק נכנס לי קצת לסטריינג' לעין," מלמל רוברט כשרודולפוס נפרד מהעולם החיצון ונכנס לבית האח הגדול.

"שלום," הוא אמר לדין, דפני, דדאלוס ואוליב.

"הו, הנה החמישי הגיע," אמרה אוליב, "אנחנו רק חמישה עכשיו!"

"כן, אוליב, לא צריך לחזור על זה," מלמלה דפני. דין החוויר למראה אוכל המוות, ואז גיחך כשפיבס הלא נראה הפיל לרודולפוס מצקת על הראש.

"נו, נראה שהם מתאקלמים יפה, והם גם מצליחים לשמור על המשימה הסודית... אולי..." מלמל רוברט כשהוא ורד חזרו לבמה.

"טוב, הדייר הבא," אמר רד.

"כן, זו דיירת, שמוכרת לכולנו גם בשמה הפרטי וגם בשפ משפחתה," אמר רוברט, "אני רוצה שתכירו את וילהלמינה."

שוב מוקרן לוגו התוכנית, ווילהלמינה מתיישבת על ספת המרואיינים.

"ספרי על עצמך, וילהלמינה," ביקש האח הגדול.

"מה יש לספר?" שאלה וילהלמינה, "מדי פעם קוראים לי ללמד טיפול בחיות הפלא בהוגוורטס במקום האגריד, וזהו."

"מה את עושה בשאר הזמן שלך?" שאל האח הגדול, "הרי לא תמיד האגריד נעדר מהוגוורטס."

"כמעט ולא, למעשה," ענתה וילהלמינה, "במיוחד לא מאז שג'יימס סיריוס פוטר התחיל ללמוד את המקצוע. כל עוד בן למשפחת פוטר לומד את זה, האגריד לא מבריז. לפעמים הוא מבריז משיעורי טיפול בחיות הפלא של ריינבקלו והפלפאף, אבל אני לא מתלוננת על חוסר מקצועיות."

"את רומזת למשהו?" שאל האח הגדול.

"טוב, אולי בתקופתו של דמבלדור, המנהל בחר להעסיק את האגריד כי היה מקורב אליו יותר, וכך בחר באישיות על פני מקצועיות, אבל-"

"-את רומזת למינוי מקורבים? זו שחיתות, את יודעת," אמר האח הגדול.

"אין טעם לרמוז את מה שכולם יודעים," אמרה וילהלמינה, "והאגריד ספג ביקורת די קשה כמורה, לא רק מצד גורמי משרד הקסמים שהיו מוטים לרעתו. ועכשיו הוא ממשיך ללמד בעיקר מטעם מה שהמנהלת, פרופסור מקגונגל, מכנה 'מסורת'. בין כה וכה אין בי צורך, אז אין לי בעיה להיכנס לבית האח הגדול."

"ואם תזכי?" שאל האח הגדול.

וילהלמינה הניחה רגל על השולחן, שהיה ריק מתמונות הפעם. "אין סיבה שאזכה, אבל אם חלילה זה יקרה, אוכל לפרוש מלהיות גרבלי־פלנק הפרופסורית בסטנד-ביי לטיפול בחיות הפלא. השאלה היא האם זה מה שרוצים הצופים בבית."

המרכבה ללא הסוסים נעצרה ליד השטיח האדום ווילהלמינה יצאה משם. היא לא התייחסה באופן מיוחד לקהל סביבה, שגם לא הריע לה במיוחד.

"טוב, אין כל כך מה להוסיף, נכון?" שאל רוברט.

"למה? אם אני לא טועה, היא הראשונה בסגל הוגוורטס מאז האחים קארו שמעזים לצאת נגד דמבלדור. נוצר סביבו רושם כאילו הוא המנהל המושלם של הוגוורטס, ומי שמעביר נגדו ביקורת זוכה לסתימת פיות שכזו שנראה כאילו תקופת אתה-יודע-מי חזרה, ולכן זה חשוב שהיא כאן כדי-"

"-סתום ת'פה," קטע אותו רוברט, "על איזו סתימת פיות אתה מדבר? דמבלדור היה הדבר הכי טוב שקרה להוגוורטס, ואתה תפסיק לקרוא ריטה סקיטר!"

וילהלמינה נכנסה לבית וברכה את הדיירים בשלום קר.

"שלום, פרופסור גרבלי־פלנק," אמרו דין ודפני בו זמנית, ואז החליפו מבטים כאילו הם בני האדם הראשונים שאמרו את אותו המשפט בו זמנית. בינתיים, דדאלוס היה רטוב כולו משמפניה.

"איך זה קרה לדדאלוס?" שאל רוברט כשהוא ורד חזרו לבמה.

"אמרתי לך, נעבור על כל אירועי הערב בהמשך, אנחנו צריכים להכניס את כל הדיירים," האיץ בו רד, "קדימה, מי הדייר הבא?"

"זו גם דיירת," אמר רוברט בחיוך, "אני רוצה שתכירו את אליסיה."

שוב לוגו התוכנית הוקרן על המסך. על ספת המרואיינים ישבה בחורה עם קארה שחור.

"אליסיה ספינט, תזכירי לצופים שלנו מאיפה את מוכרת?" ביקש האח הגדול.

"הייתי רודפת במשך שש שנים בקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור," אמרה אליסיה, "מתוכן זכינו פעמיים בגביע הקווידיץ'."

"ומה את עושה היום?" שאל אותה האח הגדול.

"אני כרגע בין עבודות," חייכה אליסיה, "יצאתי לעולם האמיתי עם מעט מאוד השכלה, אתה יודע. מה שצוברים בהוגוורטס לא מספיק."

"ספרי לי על הזכרונות שלך מהוגוורטס," ביקש האח הגדול.

אליסיה התמתחה בספה עליה ישבה והראתה למצלמה תמונה של הארי פוטר עף על מטאטא במגרש הקווידיץ'.

"זה הזיכרון שלך מהוגוורטס?" שאל האח הגדול.

"אני וקייטי בל התקבלנו שתינו להיות רודפות בשנה הראשונה שלנו, שזו היסטוריה של ממש. זה היה אחרי תשעים ותשע שנים שבהן לא היה אף שחקן קווידיץ' משנה ראשונה. ועוד היינו שחקניות, נשים. לפנינו, השחקנית היחידה הייתה אנג'לינה ג'ונסון, שהייתה גם היא רודפת והגיעה לקבוצה יחד איתנו, אלא שהיא הייתה בשנה השנייה שלה כבר."

"וואו, איך לא... לא שמענו על זה?" התפלא האח הגדול.

אליסיה קרבה את התמונה של הארי פוטר למצלמה. "בגלל הילד הזה," אמרה אליסיה.

"הוא לקח לכן את כל הפוקוס? זה טבעי, לא?" שאל האח הגדול.

"כן, אם היה מדובר בתפקיד שדורש כישרון כלשהו. תן לי לעשות לך דמיון מודרך, האח," ביקשה אליסיה, "אתה רודף בקבוצת הקווידיץ' שלך. יחד עם שני הרודפים האחרים אתה מצליח לקלוע דרך עוד חישוק, ועוד חישוק, ומותיר את השומר של הקבוצה היריבה מבולבל. השומר של הקבוצה שלך מצליח לחסום את כל הקליעות. החובטים שולטים במרביצנים כאילו הם מוטים לטובתנו. הקהל שואג. מאה וארבעים לנו, אפס להם. עבודת צוות נפלאה, משחק קווידיץ' נהדר שלא נראה כמותו מאז החלה אליפות העולם הרשמית בקווידיץ'. ואז המחפש של הקבוצה השנייה תופס את הסניץ' והם מנצחים, פשוט כך כי היה לו מזל. זה לא מרגיז?"

"מאוד מרגיז," אמר האח הגדול, "אבל הארי היה איתך בקבוצה."

"וכשהארי סיים ללמוד בהוגוורטס הוא קיבל הצעות מקבוצות קווידיץ' רבות. ואתה יודע מי עוד קיבל, האח הגדול? החברים של הארי. אוליבר ווד קיבל, ג'יני וויזלי קיבלה, אפילו רון וויזלי שלא היה מוכשר במיוחד. אבל אותי, את קייטי ואת אנג'לינה שכחו."

"מה עם הוויזלים?" שאל האח הגדול.

"הם הצהירו מראש שהם פונים בכיוון של טריקים ולא קווידיץ'," הסבירה אליסיה, "וזהו. לולא הארי פוטר היה מקבל את התפקיד שכל מטרתו היא לתת אותו לאדם פופולארי שיעשה עבודה פופולארית וקלה ולא הוגנת בעליל לשאר השחקנים, הייתה לי עבודה היום ולא הייתי צריכה למכור את הגוף שלי."

"לא היית צריכה מה?!" הזדעזע האח הגדול, ואליסיה מיהרה לחטוף מהשולחן את שאר התמונות ולהחביא אותן.

"שום דבר, דיברתי יותר מדי," היא צחקקה.

"אז מה את מציעה?" שאל האח הגדול.

"אם אנצח," אמרה אליסיה במבט נחוש של רודפת קווידיץ', "אשקיע מחצית מכספי הזכייה, כי בכל זאת אני צריכה להתקיים ממשהו, בשכירת שירותיהם של עורכי דין שיעזרו לי לשנות את חוקי המשחק, תרתי משמע. אני אדאג שכולנו נשחק קווידיץ', בלי סניץ'."

אין ספק שההכרזה הזאת הדהימה את הקהל בכניסה לבית שמחא כפיים לאליסיה בהתלהבות כשזו יצאה מהכרכרה ללא הסוסים ופסעה על השטיח.

"אתה ידעת, רד," נשמע קולו של רוברט, "שבאמת הסניץ' הוא תוספת מאוחרת למשחק? אולי באמת מי שהמציא את הסניץ' רצה דרך מהירה, פשוטה, ומרגיזה עד מאוד לנצח במשחק, כזו שהופכת את שאר השחקנים למיותרים למעשה לכל דבר ועניין? זה דאוס אקס מאכינה!"

"הנה אליסיה נכנסת..." נמנע רד מתשובה ישירה. כשאליסיה נכנסה לבית האח הגדול ונבהלה מזוג מחבתות מתנגשות שהיו עבודה של פיבס, הראשון שהפנה לעברה את מבטו היה דין תומאס. נראה כאילו כל השיחות הקטנות שיהו בינו לבין דפני גרינגראס נעלמו כלא היו.

"ווה, אוקיי, זו התפתחות מעניינת," אמר רוברט כשהוא ורד חזרו לבמה.

"טוב, נגיע לזה, לדייר הבא," אמר רד.

"כן, אני רוצה שתכירו את הדייר התשיעי, את ג'רמי," אמר רוברט ולא פירט עוד.

שוב נראה לוגו התוכנית, ועל ספת המרואיינים התיישב אדם כבן שלושים וחמש.

"זה," הוא אמר והציג את תמונתו של ברטמיוס קראוץ' האב למצלמה, "היה הבוס האחרון שלי, לפני שהחלטתי שאיני יכול עוד והפכתי להיות עצמאי."

"תסביר," אמר האח הגדול.

"תראה, כשסיימתי את לימודיי בהוגוורטס, אני בכלל רציתי להיות זמר בלהקת אחיות הגורל," אמר ג'רמי, "אבל כישרון שירה אין לי, ואז בדיוק נודע לי שראש המחלקה לשיתוף בינלאומי של קוסמים או איך שלא קוראים לזה נזקק ליועץ. בפועל זה יותר כמו עוזר, או משרת. הייתי רץ אחריו כל היום וממלא לו דו"חות ארוכים ועבים שהוא בכלל לא טרח לקרוא. למעשה, נראה לי שהאדם היחיד שהיה יותר עמוס ממני כללל לא היה אדם אלא גמדונית הבית שלו, ווינקי. זה היה שנה לפני טורניר הקוסמים המשולש ואליפות העולם בקווידיץ' ובדיוק היה את כל הבלגאן עם סיריוס בלק, אתה בטח זוכר, וברטי היה על סף התמוטטות עצבים. הוא גם רצה לעסוק בענייני דיומא, שכללו את תפקידו הקודם כראש המחלקה לאכיפת חוקי קסם."

"מי היה אז בתפקיד?" שאל האח הגדול.

"מי שהיום שרת הקסמים שלנו, מפלדה הופקירק," אמר ג'רמי, "ואז גם ברטה ג'ורקינס נעלמה, ולודו בגמן התחיל לעשות בעיות, ואז הוא הגיע."

בתמונה הבאה נראה בחור צעיר כבן שבע עשרה, ג'ינג'י עם משקפיים.

"ככה המושיע שלי נראה," אמר ג'רמי, "לפחות אז. אני לא יודע מה איתו היום."

"מי זה אותו המושיע?" שאל האח הגדול.

"פרסי וויזלי," אמר ג'רמי. "תבין, אני הרווחתי די כסף בעבודה המאומצת הזאת שיכולתי לצאת לחופשה ללא הגבלת זמן, אבל החוזה שלי חייב אותי להישאר עד שאמצא מחליף! ואז פרסי וויזלי הגיע. הו, פרסי המושיע. ברטי הזקן היה כבר כל כך מבולבל ולחוץ שהוא בכלל לא שם לב שהעוזר הבכיר שלו התחלף!  אומרים שעד יומו האחרון הוא קרא לפרסי בשם משפחתי ועוד דמיין שאני עוד שם לצידו. עד רגעיו האחרונים."

"נוגע ללב, הא?" שאל האח הגדול.

"כן..." אמר ג'רמי בחולמניות, "אבל אני לא הייתי שם. אני הייתי שם!" וכשאמר את המילה שם בפעם השנייה הוא הראה למצלמה תמונה של חוף שנראה קאריבי או טרופי, עם עצי קוקוס תמירים שביניהם תלוי ערסל עליו נראה ג'רמי שוכב, לבוש משקפי שמש וגלימת הוואי פרחונית ושותה שייק עם קשית ומטריה מחצי קוקוס.

"ואז חזרתי כי הציעו לי להשתתף באח הגדול. אני לא בטוח למה. אין לי יותר מדי מה להציע, חוץ מזה ששם משפחתי, וות'רבי, הפך לכינוי הבלתי רשמי של פרסי וויזלי המסכן... כך אחיו הקטן, ג'ורג' וויזלי, סיפר לי עם שובי ארצה."

"ומה תעשה בכסף אם תזכה, ג'רמי?" שאל האח הגדול.

ג'רמי משך בכתפיו. "אני יודע? אני צריך להתקיים ממשהו, אז כנראה שאני אתקיים מכספי הזכייה."

כשמרכבתו נטולת הסוסים של ג'רמי נעצרה מול השטיח האדום וג'רמי יצא והחל ללכת לעבר הכניסה לבית, מלבד מחיאות הכפיים נשמעו בקהל גם כמה מלמולי הבנה.

"אה, אז זה וות'רבי המפורסם," הסביר רד.

"הבנת נכון," אמר רוברט, "בואו נראה איך הוא מתאקלם."

כשג'רמי נכנס לתוך הבית, נשפך עליו סבון כלים. "נו, זה נראה כמו עבודה של פיבס," הוא גיחך, "השנוז בידינו."

דדאלוס, אוליב, דין ודפני החליפו מבטים מבוהלים.

"ומצד שני, מה הסיכוי שפיבס באמת יהיה פה?" המשיך ג'רמי לדבר לעצמו, נכנס פנימה והחל ללחוץ ידיים לשבעת הדיירים שהוא ראה מלבדו. את פיבס, כזכור, הוא לא ראה.

"איך קוראים לך?" שאלה אותו וילהלמינה.

"ג'רמי," ענה ג'רמי.

"מי?" שאל רודולפוס.

ג'רמי נאנח. "וות'רבי," הוא אמר ונראה היה שזה גרם לכולם להבין מי הוא.

"טוב, זה היה משעשע," אמר רוברט כשהוא ורד חזרו לבמה, "כמעט נחשפה המשימה הסודית!"

"כן, לא אכפת לי, לדייר הבא," האיץ בו רד.

"טוב, הדייר העשירי הוא בעצם דיירת, והנוכחות שלה תסביר את העיצוב ה... המעניין של הבית," אמר רוברט.

"לא שמתי לב לשום עיצוב," מלמל רד.

"זה כי אתה עסוק רק בעצמך!" מחה רוברט, "הנה, תראה! על הקירות, על כל הקירות, יש מסגרות ריקות של תמונות!"

"מעניין, למה?" שאל רד.

"זה קשור לדיירת הבאה שלנו, תכירו את אליזבת."

שוב נראה לוגו התוכנית, והפעם המצלמה הייתה קרובה כל כך לפניה של הדיירת הבאה, שלא היה ניתן לראות את ספת המרואיינים.

"אני מניחה שאנשים לא מזהים אותי רק מהפנים, אלא אם כן הם גריפינדורים אמיתיים, אה?" שלאה אליזבת.

"את היית גריפינדורית?" שאל האח הגדול כשהמצלמה התרחקה מפניה של אליזבת לאט לאט, חושפת את ממדי גופה הרחבים במיוחד.

"נו, בוודאי שכן, האח הגדול, אחרת לא הייתי שומרת על הכניסה למגדל גריפינדור!" אמרה אליזבת, ועכשיו המצלמה הייתה רחוקה כל כך, שניתן היה לראות שאליזבת היא למעשה דמות של אישה שמנה בתוך דיוקן. "משעשע שביקשת מהדיירים להביא תמונות. אני הבאתי את עצמי, אני מניחה שזה נחשב."

"אליזבת, אני לא חושב שמותר לך לומר היכן הכניסה למגדל גריפינדור," אמר האח הגדול.

"אויש, נו באמת, האח הגדול, כולם יודעים איפה הכניסה למגדל גריפינדור!" אמרה אליזבת, "כמו שכולם יודעים שהכניסה למגדל רייבנקלו היא מפסל של נשר, הכניסה למרתפי סלית'רין היא מקיר בטון ליד המשרד של סלגהורן והכניסה למעונות הפלפאף היא מ-"

"אליזבת, די," אמר האח הגדול, "למען האמת, אני בספק אם מישהו בכלל ידע שזהו שמך."

"גם אני בספק," אמרה אליזבת, "ברוב חוצפתם כינו אותי 'האישה השמנה'! ומה איתי? אין לי אישיות? לא היית רוצה לדעת מי שמר על מגדל גריפינדור לפני תקופתי?"

"הממ.. לא, לא ממש," הודה האח הגדול.

"נו, טוב," אמרה אליזבת, "לפחות עכשיו אני אתנקם בגריפינדורים האלה על כך שכינו אותי 'האישה השמנה' מבלי להתעניין בי באמת! עכשיו הם יצטכו להתמודד עם סר קאדוגן, שמחליף ססמאות כמו גרביים ביום שרב קיצי. אתה יודע כמה גריפינדורים אוהבים לעבור על החוקים."

"אמממ... אם את אומרת," אמר האח הגדול.

"אתה יודע כמה פעמים הם העירו אותי משינה כשנכנסו לאחר שעות העוצר? אינספור! אני רוצה לראות אותם מתמודדים עכשיו!" אמרה אליזבת.

"ולסיום, אליזבת ספריגס, מה תעשי אם תזכי בכסף?" שאל האח הגדול.

אליזבת משכה בכתפיה. "יש לתמונות מה לעשות עם כסף?" היא שאלה.

כשהגיעה הכרכרה הרתומה לת'סטראלים, הקהל היה מבולבל. איך אליזבת תיכנס לבית האח הגדול? אלא שאז, שורת מאבטחים הגיעה ונעמדה לאורך השטיח האדום, מהכרכרה ועד דלת הכניסה. כל אחד מהם החזיק מסגרת ריקה של תמונה. דלת הכרכרה נפתחה ומישהו הניח שם את המסגרת המקורית של אליזבת, עוד מהוגוורטס. אליזבת עברה ממסגרת למסגרת עד שהגיעה לכניסה לבית האח הגדול. כשנכנסה, המשיכה לעבור בין מסגרות של תמונות עד שהגיע לסלון בו היו כל הדיירים. הגריפינדוריים ביניהם כבר נעמדו עליה וסיפרו לחבריהם על האישה השמנה. כמובן שאליזבת נעלבה מאוד.

"כן... אליזבת המסכנה," סיכם רוברט כשהוא ורד חזרו לבמה.

"יאללה, יאללה, לדייר הבא," האיץ בו רד.

"טוב, הדייר האחד עשר במספר," אמר רוברט, "תכירו את קאת'ברט."

שוב נראה לוגו התוכנית על המסך. על כיסא מרואיינים ישב רוח רפאים מבוגר עם מבט חסר הבעה.

"יש כמה עניינים לא פתורים לגביך," נשמע קולו של האח הגדול.

"כמו מה, פרקינס?" שאל קאת'ברט.

"אני לא פרקינס," אמר האח הגדול, "איך אתה יכול לתת לתלמידים בתולדות הקסם ציונים אם אתה אפילו לא זוכר את שמותיהם לאחר שבע שנים בהן אתה מלמד אותם?"

"אני רק מעביר את החומר, יש בודקי מבחנים ושיעורים. הרי אי אפשר לתת לי, בינס הזקן, לעשות הכל, נכון?" שאל קאת'ברט בינס.

"אם כבר העלית את העניין הזה," אמר האח הגדול, "אתה הרי מת. איך אתה מקבל משכורת בתמורה לעבודתך? יש בכלל משמעות לכסף לאחר המוות?"

"אני רוח ששייכת לטירת הוגוורטס," הסביר קאת'ברט, "לולא הייתי שייך לשם, הייתי נע ונד. הייתי אבוד, כמו כל הרוחות התועות ברחבי העולם. ברגע שיש לרוח רפאים שימוש וייעוד, אנחנו לא בודדים עוד. כמובן שלא ניתן לתת לכל רוח להיות בהוגוורטס אם היא רק רוצה, לכל רוח יש סיבה שלשמה היא בהוגוורטס. אתה יודע, ארבעת רוחות הבתים, אני עצמי כמורה לתולדות הקסם, ויש גם את מירטל ופיבס."

"מירטל בוודאי קיבלה אישור להשתכן בהוגוורטס כי זה המקום בו נרצחה, אבל מה הסיפור של פיבס?" שאל האח הגדול.

"אני לא יודע," אמר קאת'ברט, "הייתי שואל אותו, אבל עכשיו אני הולך להיכנס לבית האח הגדול. אני לא אראה אותו בתקופה הקרובה."

"כן..." מלמל האח הגדול. רשימת הדיירים היא סודית, ולפני הכניסה לבית אסור להם לדעת אלו על אלו, "למה באמת באת לתוכנית?"

"מדובר באירוע מכונן בתולדות עולם הקוסמים והייתי רוצה לחזות בו," אמר קאת'ברט.

"ואתה חושב שיש לך סיכוי לזכות בתוכנית?" שאל האח הגדול.

"זכייה היא חסרת טעם בעיניי. מה יש לי לעשות עם מיליון אוניות זהב?" שאל קאת'ברט, "הרי אין באמת משמעות למסר כזה או אחר שאני רוצה להעביר. הקוסמים לא יצפו בתוכנית הזאת כדי להתחנך ולקבל הטפות מוסר, זה ברור. הם יצפו בתוכנית כי זה מסב להם הנאה. הם רוצים לראות עימותים."

"אז אין לך איזה מסר להעביר?" שאל האח הגדול.

קאת'ברט הניד בראשו. "לא ממש," הוא אמר וריחף מבעד לשולחן הריק מתמונות, כבר בתעודת הזהות השנייה ברציפות.

קאת'ברט ריחף מבעד לדלת הכרכרה חסרת הסוסים וזכה למחיאות כפיים מנומסות.

"רוברט," נשמע קולו היציב של רד, "מה פרופסור בינס עושה פה? הוא בעצמו הודה שהוא לא מעניים במיוחד."

"אני... אני מאמין שיש לו פוטנציאל, באמת!" התגונן רוברט כשקאת'ברט נכנס, "עובדה שהוא הסכים להיכנס!"

קאת'ברט ריחף דרך הדלת ונכנס להמולת הבית, בו שמונה אנשים, דיוקן ורוח בךתי נראה הרעישו מאוד והיו עסוקים לשוחח אלה עם אלה או להתחמק ממחבתות רוחשות שמן שנורו לעברם.

"הבית הזה רדוף," מלמל דין בחשש.

הראשונה שניגשה ללחוץ את ידו של קאת'ברט הייתה וילהלמינה.

"שלום, קולגה," היא אמרה לו.

"אהממ.. שלום, האגריד?" אמר קאת'ברט, "אני חושב שהגיע הזמן שאהיה גלוי איתך, או עם כולם בעצם, גם כשהייתי חי הייתה לי חולשה לזכור שמות. אני זוכר פרצופים, אבל... בטח יש לי איזה באג בראש."

"ניסית ללכת עם זה לקדוש מנגו?" שאל רודולפוס.

המצלמה חזרה להראות את שני המנחים עומדים על הבמה.

"אבל אני בשיא המתח! סוף סוף יש ישחה מעניינת! ידעתי שקאת'ברט בינס לא היה טעות!" אמר רוברט במהירות ובקול רם מדי.

"כן, אבל יש לנו עוד חמישה דיירים להכניס," אמר רד, "בוא נעבור על מי שנמצא בפנים עד עכשיו."

"טוב," אמר רוברט, "יש לנו את דדאלוס דיגל האידיאליסט, את אוליב הורנבי הקורבן, את דין תומאס בן המוגלגים, את דפני גרינגראס הסלית'רינית הלא־גזענית, את פיבס הפולטרגייסט, וחמשתם ביחד במשימה הסודית."

"חוץ מהם יש לנו את רודולפוס לסטריינג' שבור הלב, וילהלמינה שאמרה בקול רם את מה שחשבתי כל השנים על דמבלדור," החל רד לומר.

"אלה דיבורים ששמעת מבית אבא?" עקץ אותו רוברט.

"את אליסיה ספינט שגם מוחאת על המעמדות בהוגוורטס, בגזרת הקווידיץ'," התעלם רד, "את ג'רמי וות'רבי שהצליח לברוח מאדון קראוץ', את אליזבת ספריגס שרוצה קצת הכרת תודה ואת קאתברט בינס שאנחנו לומדים להכיר יותר ויותר. בסך הכל יש אחד עשר דיירים בבית, עשרה שניתן לראות."

"מה שאומר שיש עוד חמישה להכניס!" צהל רוברט.

"כן, נכניס אותם מיד לאחר הפרסומות," אמר רד לקול אנחת הקהל, "הפסקת הפרסומות האחרונה להערב ואז נכניס את כולם ונסיים את הערב הארוך הזה שרוברט ספרינג אירגן לנו."

עד כאן לפרק הזה. בפרק הבא נסיים להכניס את כל הדיירים, ואז נתחיל לדבר על ההדחה הקרובה שבה אתם, הקוראים, קובעים מי הולך הביתה... ועד אז, נא להתנהג בהתאם!

הפרק הקודם		הפרק הבא