הסיפור שלי

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג המדהימה

ותודה לאמא שלי המהממת שחשבה על הרעיון

פאנפיק

הסיפור שלי

מרגע שנולדתי ידעתי שאני מיוחד.

אמא שלי תמיד ביקשה שאשמור על עצמי.

"יהיו מי שירצו להרע לך" היא הזהירה, אבל קשה לרסן נפש חופשיה ואני... אני אהבתי את החופש. אהבתי לרוץ במרחבים, להרגיש את הרוח בגבי, לראות את הנוף המשתנה לנגד עיני.

אהבתי לחיות. לחיות. לחיות.

אמא היתה מרימה אלי מבט ועיניה מודאגות. "שוב יצאת לרוץ? לבדך?"

"יש דרך אחרת לרוץ?" הייתי שואל ויודע את התשובה - צריך להזהר. מאוד להזהר. אני מיוחד.

קשה לחיות בידיעה שרוצים לפגוע בך. רוצים את שלך. את מה שבך. כי אתה מיוחד...לא לקרוא בקול, להשאר קרוב ובטוח. אבל הרוח קוראת והשמש קורצת לי בעודה מלטפת את שערי. מחממת. אני שבוי שלה.

לקחתי נשימה עמוקה. הכאב היה חד ורגליי התקפלו תחתיי בלי שליטה. צנחתי לקרקע.

פני נפלו על העשב הרך אותו ליחכתי רק דקה אחת קודם. קרן שמש אחת חדרה מבעד לעצי היער האסור - ביתי.

דמות מעורפלת התקרבה בצעדים בטוחים ומבשרי רעה.

לעברי, אל דמי, נוזל החיים. ידעתי - אמא צדקה. אני מיוחד. ובשל כך אמות.

היום.

מקווה שאהבתם את הפיק

הוא הראשון שלי אז מקווה שיצא טוב

		הפרק הבא