הסיפור שלי

עצבות ירדה על היער. עצבות כה גדולה, כבדה, מעיקה. כמו שמיכת צמר עבה שחונקת אותך ואין אויר.

כבר שבוע מאז שהוא נלקח. בשל דמו, נוזל החיים, שישאיר בחיים גם את הרוע הטהור. זה שקטל אותו.
שבוע.
והקהילה מסרבת להאמין שאכן זה קרה. כאן, קרוב לבית. הוא נלקח.
הקהילה כמרקחה. בדממה רועמת, במבטים מלאי הבעה שואלים - האם להשאר? האם לעזוב?
היער חולל וכבר אינו בטוח. הפחד מתפשט לכל פינה.
הרוע קרוב. ואחד משלהם נלקח. נרצח. איננו עוד.
והחיים לא יחזרו להיות כפי שהיו עוד לעולם.

הפרק הקודם