הלילה ההוא

היי

אני כבר הולכת לומר מעכשיו- זה יהיה פאנפיק קצר.

כל הדמויות שייכות לגיי קיי רולינג ואני לא הולכת להרוויח מזה כלום.

"עוד" אמרה הרמיוני בעייפות. הבר שעל ידו ישבה היה מלא בקוסמים ומכשפות ,לא מהסוג הטוב, אך למרות הכל הרמיוני הייתה שם, וישבה בין כל אנשים האלה. "בטוח שזה רעיון טוב?" ברוקס, הברמן שאל בחשש מסוים. "זו כבר הכוס החמישית שלך."  "אמרתי, עוד" אמרה הרמיוני בעצבנות . ברוקס נענה לדבריה ומזג לה את הכוס כמעט עד שנשפך ממנה. הרמיוני נהגה לשבת בבר הזה מדי יום מאז שהיא ורון נפרדו, מאז שהוא אמר לה שהוא כבר לא אוהב אותה. מאז שהכל התפרק. ברוקס הושיט לה את הכוס והרמיוני במהירות גמרה חצי מתכולתה. "הרמיוני תזהרי עם זה." ברוקס המשיך להעיר לה. "אמנם זאת הפרנסה שלי, אבל אני מכיר אותך. את לא כזאת. אני לא יכול לראות אותך כזאת " הרמיוני נעצה בו מבט קשה. "עוד מילה אחת והדבר הבא שתראה זה יהיה האגרוף שלי". היא אמרה והמשיכה לשתות מכוסה. ברוקס רק נעץ בה מבט מאוכזב, נענע בראשו והלך אל עבר המטבח. הרמיני גמרה את הכוס שלה, והחלה להרגיש תחושת בחילה קלה. היא הניחה על השולחן אונייה אחת ושני חרמשים ורצה לכיוון השירותים. היא נכנסה לאחד התאים ורכנה לעבר האסלה, אך משהו לפתע עצר אותה. "נשבע לך הייתי מזיין אותה אם הייתי יכול" אמר מישהו מחוץ לתא. 'שיט' חשבה. 'מה עושים פה בנים?'  הרמיוני ניסתה להיות הכי שקטה שיכלה. "גויל, אני אומר לך בפעם האלף, גריינג'ר הזו בוצדמית מסריחה."  'גויל?' "בוצדמית מסריחה עם אחלה גוף" אמר. הרמיוני השתנקה, ותיקה נפל מידה.  "מה זה היה?" שאל גויל. "בלייז עשה טובה, תבדוק אם יש מישהו באחד התאים" . 'גם בלייז?' הרמיוני חשבה במהירות, אבל כנראה שלא מספיק, כי בסופו של דבר בלייז הגיע לתא שלה וחייך. "יותר נכון, מישהי"                                                                                                   

בלייז משך בחולצת הטריקו הקצרה של הרמיוני ולקח אותה אל עבר גויל העומד בפנים שבעי רצון ליד הכיור. הרמיוני הרגישה כל כך מסוחררת שלא יכלה לעמוד  ובטח שלא להתנגד לבלייז השרירן.   הוא זרק את הרמיוני אל פינת השירותים, כאילו היתה לא יותר ממשהו מגעיל ובלתי רצוי שאפשר להשליך.  "אז, גריינג'ר , מה עושה פה נערה כמוך?" גויל התקרב אליה באיטיות. הוא התכופף לאט לאט עד שלא נשאר רווח של לא יותר מסנטימטר מפניה. "באת לרגל אחרינו?" שאל והעיף את פניה אל כתפה. הרמיוני ניסתה בכל כוחה להרים את פניה,  וירקה לכיוונו.  גויל ניגב את הרוק מזרועו, וסטר על לחייה הימנית. הרמיוני שכבה מבלי לנוע, לא מסוגלת להזיז איבר מגופה, והחלה להלחץ. "שלא.." היא התחיל לדבר ונשמה נשימה עמוקה, מתאמצת להמשיך. "שלא תחשוב שאני אעשה איתך משהו" אך גויל רק חייך וליטף את לחייה ברכות ובזלזול. "לא זכור לי ששאלתי אותך." אמר וסימן לבלייז. הוא יצא ונעל אחריו.

הכאב שהרגישה מהדחיפה כבר עבר, והרמיוני הרגישה קצת יותר טוב, והתרוממה. גויל קלט זאת וחייך. "מנסה להתחמק, גריינג'ר?" היא עיוותה את פנייה בגועל וניסתה להתרומם עוד יותר בשביל לעוף משם, אך ללא הצלחה.  גויל התקרב אליה והטיח את ראשה בקיר בחזקה, והחל להתקרב. הוא נישק אותה תחילה בשפתיים. נשיקתו היתה קרה וחסרת כל אהבה. כל מה שהוא רצה לעשות זה לגמור איתה ולעבור לטרף הבא, הא המשיך והמשיך לנשק בגסות, ואז עבר לאיזורים אחרים. תחילה הוריד את חולצתו, ואז קרע את חולצתה של הרמיוני מעליה, והחל לגעת בה, לאט לאט ירד למטה ולמטה, עד ששניהם היו ערומים לגמרי. מדיי פעם גנח גויל וחייך אליה חיוך מרושע. דיי. תעשה שזה יפסק. אך גויל לא פסק והמשיך ללא הרף לגעת ולנשק, עד שלא יכלה לעשות כלום, רק לצפות בו עושה בה מה שבא לו, כמו בובה. היא הסתכלה על גופה, היא נראתה כאילו מישהו טבל אותה בנהר של דם, כולה היתה אדומה מנשיקות חסרות אהבה וטעם, חסרות רגש, גופה הרגיש כמו לא יותר מסמרטוט, סמרטוט שכל אחד יכול לעשות בו מה שמתחשק לו. דיי, בבקשה דיי. דמעות החלו לזלוג על לחייה. גויל שם לב אליהן וניגב אותן. ניצוץ של חמלה נראה בעיניו, לרגע תקווה עלתה בעיניה, עד שהתקרב אליה. "אולי זה לא היה קורה אם לא היית דורשת את זה" לחש לאוזנה, ושוב דחף אותה לקיר, עד שאיבדה את ההכרה. גויל התרומם והחל להתלבש, כאילו לא קרה כלום. "לילה טוב, גריינג'ר" קולו לא עלה על לחישה, אך צחוק עלה ממנו, ואט אט התרחק וצעדיו לא נשמעו יותר.

אשמח אם תכתבו בתגובות את דעתכם והאם להמשיך!

בשתי תגובות מעלה עוד פרק :)

		הפרק הבא