כמה את אוהבת אותי מ-1 עד 10?

ביום שלמחרת, דראקו התעורר במיטתו, דבר מוזר לכשעצמו, כי לא זכר שהגיע לחדרו. אולי כל זה רק חלום רע? כאב הראש החזק שלו וחבריו המטושטשים הוכיחו שזה היה אמיתי לגמרי. לפתע נזכר בחלק הגרוע של הערב. לא, לא החלק בו נתקל בבלייז ובנוויל מתמזמזים כמו משוגעים. גם לא החלק בו מרכוס הקיא על דראקו. אלא החלק בו גילה שהוא אמור לשכנע את גריינג'ר, גריינג'ר! הבוצדמית מגריפינדור, לצאת איתו עד סוף השנה. הוא התלבש בזריזות וירד לארוחת הבוקר, בתקווה שחבריו סובלים מהנגאובר קשה ולא זוכרים מה קרה בערב הקודם. לאחר שגילה בספר לחש שמבטל את השפעות ההנגאובר, מצב רוחו השתפר פלאים. כאשר התחיל למרוח לעצמו בשמחה ריבה על צנים, קראב, גויל ובלייז נכנסו לאולם הגדול. מרכוס לא נראה בשום מקום. בלייז שתה כוס מים ונראה מרוקן. קראב טמן את ראשו בין ידיו ונחר. גויל בקושי הסתכל על האוכל, דבר מפתיע ביותר. "מה..? דראקו…? מה..? איך אתה שמח לעזאזל? אני גמור" פלט בלייז. דראקו חייך. "לחש שמבטל את השפעות ההנגאובר. קראתי עליו באיזה מקום, ופשוט זכרתי." קראב הרים את ראשו ואפילו גויל התיק את עיניו מהוופל בו בהה בעצב. "מה? איך?" שאל קראב בעניין. "פורטורס אמיקור" הראה להם דראקו והחווה עם שרביטו מעגל קטן. שלושת חבריו ניסו את הלחש וגויל החל לטרוף בהנאה וופל, ולאחר מכן בייקון, ולאחר מכן ביצה מקושקשת ולאחר מכן.. טוב, אני לא כאן כדי לספר לכם מה גויל אוכל. "וואו דראקו! הלחש הזה אדיר!" קראב מישש את ראשו תוך מלמול בלתי פוסק של "אדיר! בלי כאב ראש בכלל! המצאה גאונית!". בלייז נשען לכיוונו של דראקו, מנופף לו בכפית הדגנים ולוחש: "היי דראקו, מה עם… ההתערבות שלנו?" גיחך. דראקו עטה על פניו הבעת מוות- מאלפויית- במיוחד. "איך לעזאזל אתה זוכר את זה?! שתית כפול ממני!" רטן ודחף את כתפו של בלייז בכעס מדומה. "תראה אותה" לחש בלייז והחווה בכפית לעבר שולחן גריפינדור, שם דמות בעלת רעמת שיער חומה הסתתרה מאחורי ספר "לא יודעת שעד סוף השנה היא תסבול ממתקפת מאלפוי- מאוהב קשה ביותר" צחק בלייז ולא הפסיק גם כשדראקו תקע בו מבט מוות- מאלפויי קשה יותר מהקודם. עכשיו, שניהם נפנו להביט במרכוס, שכשל לשולחן סלית'רין והתמוטט בכיסא לא רחוק משני החברים המדברים. בלייז מיהר לעברו, בעוד דראקו נשאר עד כיסאו, בוהה באוויר, ועל פניו מבט מהורהר. איך הוא ישיג את תשומת ליבה של הבוצדמית? הייתה לו תוכנית שהחלה להירקם במוחו. זה שהוא היה מאלפוי ששלט כמעט בכל מה שהתחולל בגופו והיה מומחה באסטרטגיות היה הכרחי בתוכניתו. 'מחר' חשב לעצמו, 'מחר אני אתחיל בתוכנית'. התחלה מיידית של התוכנית הייתה המפתח. תוכניתו לקחה זמן, והתארכה במשך חודשים. הוא חייך חיוך זדוני והביט לעבר שולחן גריפינדור, שם הרמיוני גריינג'ר אכלה את ארוחת הבוקר שלה בשלווה, מפטפטת עם חבריה תוך שהיא קוראת את העיתון שהושלך על שולחנה מוקדם יותר הבוקר. 'תיהני, גריינג'ר' חשב. 'זה יהיה הבוקר השלו האחרון שלך.' הוא הרחיב את חיוכו 'המסכנה לא תוכל לעמוד בקצת קסם- אישי- מאלפוי'

אזזזז פרק מעבר קצרצר במיוחד, אני יודעת.

בפרק הבא דראקו מתחיל את התוכנית שלו! אעאעאעאע!

אם למישהו יש רעיון לעלילה, הוא יכול לשלוח לי ינשוף ואני אנסה לשלב אותו.

אל תדרסו בתגובות!

3>

הפרק הקודם		הפרק הבא