נוויל - הסיפור האמיתי

נוויל הוא תלמיד חדש בהוגוורטס, הוא רוצה לעמוד בציפיות הגבוהות של סבתו ושל שאר האנשים, בגלל היותו הבן של פרנק ואליס לונגבוטום, אבל זה קשה.

כותב: Its leviOsa not leviosA
הגולש כתב 3 פאנפיקים.

פרק מספר 1 - צפיות: 1520

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: הרפתקאות - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 10.04.2018 - עודכן: 21.04.2018

המלץ!

ID : 9664

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

זכויות יוצרים לרולינג. בכוונתי לציין שאין בכוונתי להרוויח כסף מפאנפיק זה או מפרסומו.

הכל התחיל כשהייתי בן שנה. אני ישנתי במיטה שלי ולפתע התעוררתי לקול צעקות. אלה היו ההורים שלי שעונו ויצאו מדעתם. וזהו. יותר הם לא היו הורים נחמדים שעוזרים ומטפלים. רק בבית החולים שוכבים במיטה.

מאז אני גר עם סבתא שלי, שמצפה ממני להיות אמיץ וחזק ומוכשר כמו אבי. רק שאני לא יכול.

בעוד יומיים יהיה לי יום הולדת אחת עשרה, ואני אלך להוגוורטס, ואני אצטרך להיות אמיץ וחזק ומוכשר כמו אבי. בשביל שכולם יהיו מרוצים.

הגעתי לתחנה עם הקרפד החדש שלי, ונפרדתי לשלום מסבתא.

עליתי על הרכבת, ואז טרוור, הקרפד החדש שלי, קפץ לי מהיד ונעלם.

הלכתי לכל התאים, וחיפשתי אותו, ואז בתא אחד, ישבו שלושה ילדים - אחת הייתה ילדה עם שער חום מתולתל ושיניים גדולות, השני היה ילד ג'ינג'י עם עיניים כחולות וכתם על האף, והשלישי - היה הארי פוטר. כן. ממש הוא.

"שלום," אמרתי "ראיתם במקרה קרפד ירוק קטן?"

"לא," אמרה הילדה " אבל אני אבוא איתך לחפש אותו"

יצאנו. הילדה עזרה לי למצוא את טרוור ואז חזרה לתא שלה.

ניסיתי לחפש תא פנוי, אבל כל התאים היו תפוסים, חוץ מתא אחד שבו ישבו שני ילדים, תאומים, עם שער ג'ינג'י והבעה שובבה, שנראו בשנתם השלישית או הרביעית.

"אני יכול לשבת פה?" שאלתי "כל התאים תפוסים ואין לי מקום"

"כן," אמרו שניהם ביחד "רק קח בחשבון שאולי תתלכלך"

"אמממ..." אמרתי "טוב שיהיה"

התיישבתי, והם הוציאו חפיסת שוקולד מהתיק.

"רוצה קצת?" הם שאלו

"טוב," הסכמתי "תביאו לי קוביה"

הם הוציאו קוביה מהחפיסה והביאו לי. אכלתי, ואז הייתה לי תחושה מוזרה באף. התעטשתי ויצא לי מהאף מלא דם. התלכלכתי.

"נו?" הם שאלו "טעים?"