שובו_של_אוכל_המוות

שיעור לחשים, סיוט ארוך, משעמם ומתמשך שנתפר במיוחד למידותיה של זואי.
זואי יושבת, ראשה שעון על כפות ידיה והיא חולמת בהקיץ, מהלכת על הקו הדק שבין שינה לערנות.
את הקרפד שלה היא כבר כיווצה מזמן, והתייאשה מלנסות למצוא אותו בין הגולות הירוקות שכושפו לקפץ כמוהו. אבל נראה שחבריה לכיתה עוד מתקשים בנושא, בשניהם.
"נו באמת, לא יתכן שזה כל כך קשה!!!" היא שומעת את המורה ללחשים. פרופסור ביילי, מתרעמת כשהיא מסבירה לעוד אחד מתלמידי סלית'רין כיצד יש לאחוז את שרביטו נכון בזמן ביצוע הלחש.
שיעור לחשים, יחד עם שיעור תורת הצמחים, היו שני השיעורים היחידים במערכת השעות בהם למדו תלמידי השנה הרביעית בגריפינדור יחד עם מקביליהם בסלית'רין, למזלה של זואי.
זואי ויליאמס היא נערה לא גבוהה במיוחד, עם שיער חום נפוח מעט ועיניים בצבע חום דבש (כי אי אפשר לומר פשוט חום!) והיא אוהבת לקרוא ולצייר.
כשזואי רק הגיעה להוגוורטס, לפני כארבע שנים, ושובצה לגריפינדור על ידי מצנפת המיון (ללא היסוסים רבים), נמלאה גאווה והתהלכה באף מורם במשך שבוע תמים!
אבל מאז ועד היום, היא לא מצליחה להבין מדוע יצא לבית גריפינדור שם טוב כל כך, בתור תלמידה בבית זה בעצמה לא הרגישה שונה במיוחד מאחיה הקטן ממנה בשנה, שהוא גם תלמיד ברייבנקלו.
היא הכירה מספיק תלמידי הפלפאף ורייבנקלו נחמדים ותלמידי גריפינדור נבזיים כדי שתפסיק להאמין לכל השטות הזאת, היא לא סתומה, ממש לא.
"שלומות פרופסור ביילי" לכיתה נכנס מרקו, תלמיד שנה חמישית בסלית'רין וחביב המורים. עוד הוכחה ניצחת לתאוריית הגזענות של זואי."אני צריך לשאול את גברת ויליאמס ממך למשך השיעור הזה. יש לי כמובן אישור מפרופסור מאדן, המנהלת." היא מוביל את זואי החוצה ולוחש לאוזנה
"הגיע מכתב מאמא שלך, משהו דחוף."
אמא שלך. צמד המילים הקפיא את דמה והעביר צמרמורת בגבה שעה שמרקו הוביל אותה במעלה המדרגות לינשופיה.
אמה של זואי ותומס אחיה הקטן היא מכשפה אחוזת פראנויה שנתקפה בהלה בתקופת עלייתו בשנית של הלורד וולדמורט. היא ניתקה כל קשר לעולם הקסמים והתחתנה עם אביהם המוגל.
אלה שלרוע מזלה, עולם הקסמים לא ניתק כל קשר ממנה. בעלה נרצח בידי אוכלי המוות כשזואי הייתה בת שנתיים, ואמה שקעה עמוק יותר בתוך העצב והפראנויה והתחילה לחשוש לחיי ילדיה. כשזואי הגיעה להוגוורטס,היא כבר ידעה יותר קללות וכשפי הגנה עצמית מררוב תלמידי השנה השלישית.
בכל אופן, מדי שבוע נהגה אמה לשלוח לה מכתב, לפעמים זה היה באמת מכתב או איזה שוקולד נחמד. ולפעמים...... חומרים רעילים או קללות צרובות בנייר והמילים "עירנות מתמדת!!!".
'בהתחשב בנסיבות' התמרמרה זואי בינה לבין עצמה. 'כנראה שמדובר באפשרות השנייה....'
הם הגיעו לינשופיה, מרקו שרק ותנשמת אפורה צללה אליהם, כשלרגלה קשורה מעטפה. הוא התיר את החבל הדק ושחרר את המעטפה (וגם את התנשמת......) והושיט אותה לזואי בסקרנות (את המעטפה!).
"זה בסדר, אתה יכול ללכת. תודה" אמרה לו זואי
"כן בטח, כמובן כמובן. לא התכוונתי להפריע חס ושלום." נחפז מרקו להתנצל ואז הסתלק בריצה קלה.
זואי שמה לב שזו הפעם הראשונה שהוא דיבר בכל דרכם הארוכה מכיתת הלחשים ועד לינשופיה. היא פתחה את המעטפה, בתוכה היה מונח מכתב מקופל. זואי פרשה את הדף וזיהתה מיד את כתב ידה המעוטר של אמה.
'כנראה שבכל זאת טעיתי' גחכה בינה לבין עצמה והתעמקה בתוכנו המדאיג של המכתב.

רוצים לדעת מה היה כתוב במכתב? או מה הקשר שלו לתומס? חכו לפרק שלוש....

הפרק הקודם		הפרק הבא