שובו_של_אוכל_המוות

פיטר מתפרץ מהכיתה כרוח סערה וטורק את הדלת בפניו של התלמיד שמאחוריו. הוא ממהר, כמעט רץ, אל חדר המועדון של בית סלית'רין.
פיטר תמיד היה 'הבחור האפל'. שיער שחור שטני, עיניים ירוקות חייתיות, גובבה מעל לממוצע ועור לבן כחלב לא הועילו לתדמית. הוא היה

האחיין של טונקס (או שלמעשה היא כבר לופין? נקרא לה נימפדורה על אף הסתייגותה.) וכולם ציפו ממנו להיות טוב וצדיק כמוה. אבל למעשה,

מאז היה פיטר ילד קטן שגדל על סיפורה של דודתו, תמיד בז לה על חולשתה ופזרנותה.
הוא נהנה יותר מכאב, ולא שלו חס וחלילה. לא, פיטר היה מענה מומחה, אשף בקללת הקרושיאטוס וטיפוס מפוקפק ואפל. כבר הזכרנו שהוא

אנימגוס לעורב?
בחזרה לפיטר:
הוא רץ במסדרונות, מפיל ילדים ומעיף שטיחי ריצפה וקיר כאחד. כשלפתע......
"היי פיטר! חכה שנייה!" קרא אליו קול מוכר.
'לא הוא, לא עכשיו!' התמרמר פיטר, נעצר והסתובב. היה זה כמובן תומס ויליאמס, תלמיד שנה שלישית ברייבנקלו וחבר לספסל הלימודים

(בחלק מהשיעורים) של פיטר. בידו אחז תומס בעט נוצה נוטף דיו שחור ומחור ונופף בו, מתיז את הדיו על גלימתו תוך כדי כך.
"השארת אותו על השולחן כשרצת החוצה, מה בער לך ללכת כל כך מהר?" התפלא. פיטר התאמץ ככל יכולתו לשמור על ארשת פנים חתומה ללא הצלחה.
'תחייך, תענה לו מהר ותתחפף מכאן. עשית את זה עשרות פעמים' הורה לפיטר קול מעצבן בירכתי ראשו. 'תשתוק, אתה לא עוזר!' הוא קלט כמה זה

מטומטם לדבר אל עצמך, אפילו בעולם הקוסמים. ואז הוא נזכר בתומס ובשאלה שלו.
"אני...סתם.... יש לי מלא שיעורים אז אני חייב לעוף. בסדר?" המילים יצאו מפיו מהר מדי והוא חייך חיוך מאולץ כדי להסוות זאת. תומס הביט בו באי

אמון ופיטר לא בזבז רגע, חטף את עט הנוצה ופרץ בריצה.
הוא לא האט עד שיצא מטווח הראייה+שמיעה של תומס. תומס היה אחד מהתלמידים היחידים, אולי אפילו היחיד. שפיטר באמת העריך. לא פחד מהם,

לא היה כפוף אליהם ולא התנכר להם, הוא פשוט העריך אותם. ככה, פשוט וקל.
ולא היה חסר על מה להעריך את תומס ויליאמס, הוא היה תלמיד חרוץ וחריף, חנון בעל חוש הומור וחביב המורים. והכי חשוב, הוא ידע לשמור סודות,

אפילו את הגדולים והמסוכנים שבהם.
בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו' כבר כמה ימים שפיטר מתחבט ומתלבט בשאלת תומס ויליאמס. אלה שבתוקף היותו ה*סגן* בלבד, היה עליו להתייעץ במרקו.
הוא פורץ את תוך המועדון ומאתר את מרקו מתרגל לחשים בקצה החדר. הוא ניגש אליו, מתעלם מהראשים המסתובבים והמבטים הנוקבים ותופס באמת ידו של מרקו.
"בוא, עכשיו " הוא מסנן מזווית פיו, קולו סדוק מעט ומביע דחיפות רבה. מרקו מסתכל לצדדים, ומחכה ששאר התלמידים יסבו את מבטם מהשניים.
"תפסיק למשוך תשומת לב, לך. ניפגש במדשאות בעוד חמש דקות בדיוק, אל תאחר " פיטר מהנהן ויוצא מחדר המועדון.
כעבור חמש דקות ועשרים שניות נפגשים השניים בהעמדת פנים של אגביות. הם פוסעים על שפת האגם הגדול ונעצרים להקפיץ אבנים בתור הסוואה לשיחתם.
"היית נשמע ממש לחוץ לפני כן, מהקרה?" שואל מרקו. פיטר מהסס ופולט אנחה קולנית.
"סתם, רגע של חולשה." הוא צוהל כשהאבן שזרק קופצת רחוק יותר משל מרקו, מתכופף לקחת אחת נוספת. הוא זורק גם אותה וממשיך. "אבל אתה

לא יכול להתעלם מזה,מרקו. המלכודת הולכת ונסגרת עלינו הצ"ד האלה עוד רגע מגלים אותנו" צ"ד האירגון החצי רשמי של הגריפינדורים, אויבם המושבע

של הזוג. "אתה יודע שכשזה יקרה לא נוכל לעשות דבר כדי למנוע אותם מלחסל אותנו. אפילו לא בעזרת השפוט שלך, מקס. והכול בגלל נרקיסה " הוא

מבטא את שמה של ביורשת לבית מאלפוי במעין גועל מעורב באימה. כפי שכל קוסם אחד היה בוודאי מבטא את שמו של אתם-יודעים-מי.
מרקו חושב מעט ואז מניד בראשו
"אין למאלפוי שום קשר לזה. וגם אם היה, לא יכולנו למנוע אותו. הבעיה הייתה קיימת עוד מההתחלה והתעצמה בגלל הפשלות שלך. אבל לא זימנת אותי

לכאן רק כדי לדבר על הבעיה, נכון?" פיטר מהנהן במרץ.
"כן, יש לי בהחלט פיתרון, תזמן את המועצה העליונה ואני אלך לדבר איתו." הוא מוציא פיסת קלף מקופלת, מביא אותה למרקו ומסתלק משם.
מרקו פותח את קיפולי הקלף וחושף זוג מילים שטומנות בחובם סיכון עצוב ופיתרון מושלם.
תומס ויליאמס

הפרק הקודם		הפרק הבא