החמוד מסלית'רין

התעוררתי במהירות.

הסתכלתי על השעון הענקי שיש לי בחדר.

06:26, יש לי עוד זמן עד שבע.

הסתכלתי על המזוודות שעל יד הכיסא הרחוק שעליו נחה התלבושת של הבית שלי.

אפילו בחדר החשוך שלי היה אפשרי לראות את הירוק והכסף הנוצצים.

את הנחש שהיה דבוק אל הגלימה.

עברה בי צמרמורת.

הפלתי את ראשי על הכרית התפוחה שעכשיו נמעכה.

למה דווקא לסלית'רין?

למה אני, פלויד רובינס, שובץ לסלית'רין, אחרי דורות של רייבנקלו?

כבר שש שנים.

שש שנים נוראיות שבהן אני לומד עם התלמידים הכי נוראיים שיש בהוגוורטס.

שמעתי מישהו לוחש "אלוהמורה", אבל הדלת לא נפתחה.

קמתי והלכתי בסהרוריות שיחשבו שהרגע התעוררתי.

אני טוב בזה ממש.

"מה, סיסי?", צעקתי.

סיליה זאת אחותי הקטנה. היא מאוד מתלהבת מזה שהיא בהוגוורטס.

גם היא ברייבנקלו.

יש לי מזל של ממש.

"אמא אומרת שצריך לבדוק שהכל מוכן!", היא קראה מעבר לדלת.

פתחתי את הדלת.

היא חיכתה מחוץ לדלת עם השרביט בידייה ושיערה החום גלש על כתפייה.

היא כל כך מנסה כל הזמן להרשים אנשים.

ברור שהיא תנסה היום להרשים מישהו אחר.

סיליה רוצה תמיד עוד חברים.

היא מאוד יפה, אבל היא לא מבינה את זה.

עינייה הכחולות ריצדו על פניי, ואז השפילה מבטה והלכה לחדרה.

הסתובבתי וסחבתי את המזוודות שלי במורד המדרגות הרבות בביתי.

יש לנו מנהגים מאוד מוזרים בבית.

צריך להתעורר שלוש וחצי שעות לפני שיוצאים כדי לבדוק שהכל במקום.

כי אבא שלי לא הרבה בבית... ובעיקרון ניקיון הבית הוא המטלה שלי ושל סיסי, אבל כשאנחנו לומדים אמא מאבדת את זה, ואנחנו חוזרים לבית מסריח מסיגריות מוגלגיות ואלכוהול.

היא מאושרת כשאנחנו בבית. אבל מאוד קשה לה כשאנחנו עוזבים לעשרה חודשים.

היא הולכת למסיבות, מתשכרת, ישנה ברחוב, ואז חוזרת הביתה מבולבלת יום אחרי.

אז הפעם ביקשנו מהבת של גברת אוונס השכנה להשגיח עלייה.

דווקא בחורה נחמדה.

קוראים לה נראה לי פטוניה. היא מאוד כעסנית. והיא יודעת על קסם כי אחותה מכשפה.

לאחר בדיקה מעמיקה על המזוודות סיסי הלכה לקרוא לפטוניה ואני הכנתי את אבקת הפלו.

יש לנו קרובים שגרים ממש על יד התחנה, ולמזלנו יש להם אח.

פטוינה באה, מילמלה משהו וסיסי השתגרה.

מילמלתי כשף כדי לראות לאן היא השתגרה.

אוי לא.

למה דווקא לשם?

		הפרק הבא