בת הירח הסודית *מוקפא*

ארטמיס ידעה שהיא לא תוכל לשמור עליה בסוד לנצח, אפילו כוחותיה האלוהיים לא יכלו להגן עליה כל חייה. היא קיוותה שתוכל לתת לה לחיות חיים נורמאליים, אבל היא ידעה תמיד שלחצויים אין אף פעם סוף טוב.לונה תמיד הרגישה מרוחקת מחבריה לכיתה, כל זמן שבילתה בחברתם רק הזכיר לה מה היא; פריקית, מוזרה, טעות.
וזה בהחלט לא עזר לה העובדה שהיא שומעת בלילות קול נשי שמדבר איתה, ושהיא הוזה ששותפתה לחדר הפכה למפלצת.

בדיוק כשחשבה שהיא השתגעה סופית, היא נתקלת "במקרה" בציידות ארטמיס, ובאמה הביולוגית שחשבה שנטשה אותה. פאנפיק על פרסי ג´קסון.

********************************************
הילדה בת שתיים עשרה ישבה על השטיחים העשויים מפרוות חיות ולהבות האש המתלקחות השתקפו בעיניה, האש לא שרפה דבר בדיוק כמו קסם. טוב זה כן היה קסם למען האמת.  

 ארטמיס עירסלה בזרועותיה תינוקת קטנה, עיניה של הילדה עצומות ומראשה ביצבץ בלורית שיער דלילה בצבע שחור. 

האלה חייכה, היא נראתה בדיוק כמוהה, אותו שיער שחור כמו הילילה עצמו ועיניים כסופות-לבנבנות כמו הירח.

"הגבירה?" סגניתה של ארטמיס הסיטה את כנף האוהל הכסוף ועמדה לצד הפטרונית שלה.

"מה את מתכוונת לעשות?" זואי צל-ליל שאלה, מודאגת מגורלה של הילדה.

בתו של אטלס ידעה שיהיה קשה לאלת הצייד לנקוט אמצעים להגנתה, אם היא תשמור את הילדה לצידה יהיה לה מסוכן בהרבה, היא לא תוכל להתגונן מפני מפלצות, אויבי ארטמיס שיבקשו להתנקם בה דרך ילדתה ואפילו בעלי ברית שיחשיבו את הילדה בתור בעיה מעיקה שיש להיפטר ממנה. 

"אני לא יודעת," אמרה ארטמיס אחרי רגע של שתיקה, "אני לא מסוגלת להיפטר ממנה."

"ליידי ארטמיס," אמרה זואי. היא הופתעה מהפתיחות שבה דיברה איתה האלה, ארטמיס מעולם לא נפתחה אליה בצורה כזאת."יהיה מסוכן לה בהרבה להישאר איתך."

"את צודקת סגניתי." אלת הירח אמרה והביאה לה את התינוקת הישנה, "קחי אותה, אני אנסה להגן עליה כמה שאוכל, אך כשתגדל." היא עצרה לרגע ואז נשמה עמוק, "אני אצטרך להביא אותה ולחשוף אותה לעולם הזה. תוודאי שהיא תהיה מוכנה כשיגיע הזמן."

"כן הליידי." אמרה ויצאה מהאוהל לפני שלגבירתה תהיה הזדמנות להתחרט. זה הכי טוב בשבילה.

"שטיכה תיהיה איתך." לחשה לביתה של ארטמיס, הנולדה ללא אב.

		הפרק הבא