magic- נקרא פעם לא שכחתי

התקדמנו רק כמה מטרים,אפילו לא נכנסנו למוזיאון עדיין וכבר גברת פוקס נעצרה.
"הפסקה."אמרה בקול חלול,היא הביטה בי ועיניה הבזיקו לרגע בזהב. "העלמה בובופיט,איתי."
חשבתי שדמיינתי זאת כי עיניה חזרו לצבען השחור,אבל לא ידעתי למה היא קראה לי.
אולי ריי הלשינה עלי? לא אין סיכוי,היא לא הייתה ליד גברת פוקס כך שלא יכלה להגיד לה עלי שום דבר.
הלכתי שקועה במחשבות אחרי גברת פוקס אל מחוץ לטווח הראייה של חברי לכיתה,כשסוף סוף חזרתי למציאות ראיתי שאנחנו בין הכביש לקיר הצדדי של המוזיאון.
עיניה השחורות של גברת פוקס הפכו לזהובות,כן הפעם אני די בטוחה שלא דמיינתי זאת.
"סוף סוף נפטרתי ממנה." היא נראתה עצבנית,"אז הייתי צריכה להשתלט על מישהו אחר."
ממש לא הבנתי על מה היא מדברת,להיפטר ממי?להשתלט? מה קורה פה לכל הרוחות?
"אוקיי נראלי שתפסת את הילדה הלא נכונה,אז עכשיו אני אלך לי." אמרתי וניסיתי להסתלק אך ידה תפסה בכתפי בכוח והטיחה את גופי בקיר.
"אוקיי עכשיו להשתלט על הגוף שלך ולהיכנס למחנה." היא אמרה.
היא הרימה אותי מצווארון החולצה שלי.
"זה התעללות בתלמידים משוגעת! אני יכולה להיתקשר למשטרה!" צעקתי ונאבקתי להשתחרר.
גברת פוקס הייתה ממש חזקה יחסית לאישה בגיל העמידה.
"ננסי!"  דמות רצה אלי,היא אחזה בידה חרב ארד.זאת הייתה ריי.
"תסתלקי!" היא דקרה בכיוונה אך החרב עברה דרכה.
"לעזאזל." ריי בעטה בבטנה של גברת פורס ואז תפסה בידי והתחילה לרוץ, "פשוט תרוצי ואל תסתכלי לאחור!"
וכמובן שלא הקשבתי לה והסתכלתי אחורה,גברת פוקס רצה אחרינו במהירות עצומה וסגרה את הפער,היא הייתה ממש קרובה אלינו.
היא הושיטה את ידה כדי לתפוס בי אבל האצתי את קצב ריצתי והגדלתי את הפער.
ראיתי את ג´ון,אלי והשאר והתחלתי לנופף להם בטירוף ולצעוק לעזרה.
"בני התמותה יעשו רק נזק." ריי גערה בי,למרות שלא הבנתי על מה היא מדברת.
עמדתי לשאול אותה כשאלי רצה אלי.
רק שבדרך אלי היא כבר לא הייתה אלי.
היה לה שיער להבה שהתעופף,רגלה האחת עשויה ממתכת שלא זיהיתי ורגלה השנייה מכוסה פרווה.
נראה שגם כל שאר האנשים שמים לב לשינוי,חברי לכיתה התחילו לצרוח והעוברים והשבים ניסו לברוח משם,היא נקשה באצבעותיה וכולם חזרו להתנהג כאילו לא קרה כלום.
"זה לא טוב..." מלמלה וחטפה את החרב מידה של ריי. היא הכתה בראשה של גברת פוקס,שצנחה לקרקע.
"היא..." אמרתי ובלעתי רוק.
"היא רק איבדה את ההכרה,המטומטמת נתנה לאידולון להשתלט עליה." אלי אמרה.
אידולון? "מישהו מוכן להסביר לי מה לעזאזל קורה כאן?!" קראתי ופלטתי רצף של קללות,אבל הדבר המוזר היה שבמקום השפה האנגלית המוכרת המילים שיצאו מפי לא היו מוכרות לי.דיברתי בשפה אחרת בלי לדעת אפילו.
ריי תפסה בידי לפני שהספקתי להגיב והתכוננה לרוץ, "אנחנו לא סומכות על אמפוזה." 
"חמודה גם אני לא מרוצה מזה ותאמיני לי שאני מעדיפה בהרבה להפוך אותך לארוחת הצהריים שלי מאשר לעזור לך אבל אני לא רוצה לחזור לטרטרוס בגלל שהתעלמתי מהפקודות שלה." אלי חשפה שיניים,היא ממש לא התנהגה כמו החברה שלי.
ריי התחילה לנוע במהירות כשאני נגררת מאחוריה.
אלי רצה אחרינו,תפסה בידי והפילה אותי לרצפה.
היא הכתה בראשי ברגל המתכת שלה,ולפני שעיני נעצמו מעצמן וגררו אותי לתוך החשכה,ראיתי דמות מטושטשת בעלת העיניים המוכרות האלו. עיניים שצבען ירוק-ים,לקח לי כמה שניות להבין למי שייכות העיניים האלו.
לבחור שהכרתי כשהיינו בני שתיים-עשרה,הבחור שתמיד הייתי מאוהבת בו בסתר.

מצאתי את עצמי ישובה בתוך אוטובוס בית הספר הצהוב.
שני נערים,לאחד שיער שחור ולשני שיער מתולתל.
זכרתי את היום הזה,זה היה בטיול השנתי כהלכנו ביחד עם מר ברונר וגברת קר לאיזה מוזיאון משעמם.
מורה שלא הכרתי ומר ברונר בכיסא הגלגלים שלו היו בתוך האוטובוס. התלמידים פנו אליה בתור "גברת דודס" למרות שאני די בטוחה שמעולם לא היה לנו מורה שנקראה ככה.
השלכתי על גרובר חתיכות מסנדוויץ´ חמאת בוטנים.
פרסי נראה זועם ולזה חיכיתי,רציתי שהוא יכעס ושיסלקו אותו ואז הרגשות האלו יפסיקו.
אני לא יכולה להיות מאוהבת,ובטח שלא בו,זה בטח סתם שלב,הייתי מתרצת לעצמי.
אבל למרות שאני רק הייתי בת שתיים-עשרה אני הייתי בטוחה שהרגשות שלי היו אמיתיים ולא סתם התאהבות מטופשת של ילדים קטנים.וגם צדקתי. 
שאר הטיול המשיך כרגיל עד ארוחת הצהריים. פרסי וגרובר ידבו יל שפת מזרקת מים. החלטתי לנסות שוב,הייתי נחושה בדעתי לגרום לרגשות המוזרים האלו להעלם.
פרסי התעצבן ואז קרה דבר מוזר,המים במזרקה התערבלו ודחפו אותי לתוכה.
"פרסי דחף אותי!" צעקתי,לא הבנתי מה אני רואה,אני זכרתי את הרגע הזה והוא דחף אותי למזרקה,אולי יש לזה קשר לכל הדברים המוזרים שקורים? לא ידעתי את התשובה לשאלה הזאת.
התמונות התחילו להתחלף. גברת דודס משתנה למפלצת.פרסי הורג את המפלצת בחרב ארד. את המורה-מפלצת מחליפה גברת קר שזכרתי.ולבסוף אותי.כל מקרה מוזר שקרה לי ואפילו לא זכרתי שהוא קרה.
עיני נפקחו באחת,ליבי פעם במהירות בתוך חזי. בקושי הצלחתי לבטא מילים אבל איכשהו הצלחתי לדבר.
"אני רוצה לדעת מה קורה פה." דרשתי.

*******************************************

נכון שהפתעתי אתכם עם ננסי? שתדעו זה רק ההתחלה.

מי אתם חושבים שההורה האלוהי של ננסי? ומה יקרה איתה במחנה? ואיך בני האדם הרגילים ראו את אלי בתור אמפוזה? ולמה בכלל היא עוזרת לננסי?

הפרק הקודם		הפרק הבא