יומן בעל דעה עצמ(א)ית

בבוקר התגנבתי בשקט מהחדר כדאי לא להעיר את הנסיכה לי, היא חייבת לישון עד מאוחר. הדבר היחיד שחסר לה זה פופקורן לסרט שהיא חיה בו.

האוויר היה קריר אבל בישר על יום חם שמתקרב. אני אוהבת את השעות האלה, כשהיום כבר מתחיל אבל כאילו הוא עדיין לא התעורר, סוג של מנומנם כזה.

חבל שיש לי אימון עם ריי, זה הורס את השלווה המנומנמת.

"יותר מהר! יותר מהר! ככה לא תצליח להשיג את הסניץ'!" הוא פשוט חייב לצרוח. "להתאסף!" צרח וכולם התאספו בחדר הלבשה.

רון כבר הזיע, ריי גרם לו לעשות כמה סיבובים סביב המגרש, בריצה לא בתעופה. השיער השחור שלו נצמד למצחו והנמשים שלו הבהיקו. יש לו פרצוף של ילד חמוד, כזה שכולם אוהבים.

ריי הוציא לוח קטן וטוש מחיק והתחיל הסביר לנו דברים. מאיזושהי סיבה הוא לא משתמש בלוח הקסום שתלוי על הקיר.

אפריל נשענה על הלוקר שמאחוריה וניקרה, היא שנאה את אימוני הבוקר כי היא בנאדם של ערב. השיער החום שלה היה מבולגן והיא לבשה גרביים לא תואמות, מה שקורה כשמכריחים בנאדם של ערב להגיע לאימון בוקר.

אפריל היא רודפת כמוני, הרודף השלישי הוא טוביאס, כלומר טובי. כרגיל הוא מאחר, הוא יכנס עוד רגע בסערה עם חיוך על הפנים ושיער בעיניים כמו תמיד.

ריי הוא השומר ורון הוא המחפש. שני החובטים הם ברנדון, נער שרירי ומוצק שגורם לי להתפלא כל פעם מחדש שהמטאטא שלו לא נשבר, וכריס, שההבדל היחיד בינו לבין הגולשים החתיכים מהסרטים הוא מה שכל אחד גולש עליו.

האימון ארך שעה וכלל את ריי צועק עלינו ומריץ אותנו סביב המגרש. אני חושבת שהוא שכח שקווידיץ' משחקים בתעופה, לא בריצה.

עליתי לחדר, לי כבר הלכה. התקלחתי וירדתי לארוחת הבוקר. בארוחת הבוקר אפריל נראתה כבר יותר ערנית מאשר האימון, זאת אומרת שהיא ניקרה את האוכל בצלחת.

ניק התיישב מולי, "איפה נטייל היום?" שאל. לפעמים בשבתות אני הוא ומאי הולכים לטייל בסביבה, כל פעם מצטרפים אנשים אחרים חוץ מאיתנו.

"לחפש את המעיין?" יש שמועה על נחל נסתר בתוך היער שליד האגם, כבר הרבה זמן אנחנו מנסים למצוא אותו. מאי וניק הנהנו והמשכנו לדבר על שיעורים מבחנים ומורים.

רון נאנח בעייפות והתיישב. הוא אחד מאלה שהצטרפו אלינו הפעם. "שתה," אמרתי והגשתי לו את בקבוק המים. רון שתה והחזיר לי אותו עם תודה.

"אתם יודיעם איפה אנחנו?" שאל טום. גם הוא ולי הצטרפו. "בערך," עניתי, הפרצוף של טום גרם לי לצחוק בליבי.

ניק הושיט יד לרון ועזר לו לקום. "אמרתי לך שהם לא באמת יודעים את הדרך," אמרה לי בחיוך לטום. כאילו שאנחנו מסתירים את זה.

מאי הובילה הפעם, היא בחרה שביל חיות קטן, בטח של ת'סטראל. 

"רון הכל טוב?" שאלתי לאחר שהגיע אליי. הוא הנהן לחיוב. היה לי ברור שהוא משקר, השיער השחור שלו היה רטוב מזיעה וצמוד למצחו, הוא התנשף מאוד למרות שהלכנו במישור והיה לו מבט עייף.

"היי, בואו נעצור שנייה לנוח." קראתי לניק ומאי שהיו מקדימה. עצרנו כעבור כמה צעדים מתחת לעץ אגוז גדול. "מקום מושלם," חייכה מאי. היא הורידה את התיק והתחילה לחפש מקום בו היא תוכל לעלות על העץ.

חייכתי, אני אוהבת את האהבה שלה לטיפוס, היא כל כך נחושה ותמיד יש לה חיוך של שביעות רצון כשהיא מוצאת מקום לשבת שם למעלה.

ישבנו קצת, השמש כבר עברה לאמצע השמיים. "מי רוצה להוביל עכשיו? אני חושבת שכדאי שנתחיל לחזור," אמרה מאי וזרקה עליי ענפים קטנים ממקום מושבה.

משכתי לה את הנעל מהרגל כנקמה. "אני יכולה להוביל," אמרתי וקמתי כדאי להצטרף למאי על העץ, אולי תהיה לי משם תצפית טובה. טיפסתי גבוה, עד לצמרת.

בדרך נטשתי את הנעליים וזרקתי אותם לקרקע, אני אנעל אותן אחר כך. "אנחנו דיי רחוקים, יותר ממה שהתכוונו..." אמרתי למאי שהשיגה אותי.

מאי הנהנה. "בסדר אנחנו פשוט הולכים ישר חזרה, אפזר להתחבר לשביל הראשי ואז לא יהיו בעיות." השביל הראשי הוא שביל עפר המשמש כשביל הגישה לבית הספר.

"הוא קצת משעמם, אבל רון נראה רע, אנחנו צריכים הליכה קלה יחסית." החלטנו על ציר, בטח הוא ישתנה כי לא רואים כלום באמת, וירדנו לעשר שאר החבר'ה.

"עוד רגע מגיעים, בטח שמת לב. אתה מרגיש יותר טוב?" שאלתי את רון, השער כבר היה בטווח ראייה, כמה דקות הליכה לא יותר. רון לא הכחיש שהרגיש לא טוב, הוא רק חייך והנהן.

הוא עדיין נראה קצת חולה. "אני חושב שהאימון בבוקר גמר אותי," אמר וניגב זיעה ממצחו.

השמש כבר התחילה לשקוע כשהגעתי לחדר המועדון.

לי וטום נפרדו אחד מהשנייה בצד, אפשר לחשוב שהם לא יתראו עוד שעה בארוחת הערב. איקי דיביקי הזוג הזה.

אני ניצלת את הזמן הזה ועליתי לתפוס את המקלחת לפני לי.

איזה יום מעייף... אה כן? נראה אותך עושה אימון בוקר ומטייל אחר כך יום שלם! חשבתי ככה. תמיד יש לך תירוצים כאלה.

אם היית בנאדם לא היית שונה בהרבה ממה שאתה עכשיו. זאת אומרת שהיית אדם עצלן, כזה שמפריע למי שרוצה לישון ולא מפסיק לדבר.

רון נראה לא טוב, הוא גם לא בא לארוחת הערב, אני חושבת שהוא עבד קשה מידי באימון. למה אכפת לי? כי המחפש הכי טוב שיש לנו והוא ממש חמוד.

לא בקטע כזה, הוא קטן ממני בהרבה.

כן, שנתיים זה הרבה.

אל תתחיל.

טוב, השינה קוראת לי.

כן, היא שקטה ונותנת לי לישון בניגוד אלייך.

לילה טוב!

חלומות מתוקים גם לך וואני.

הפרק הקודם