קוסם בלח"י

יצחק ישב על אדן החלון והשקיף על הרחוב שמתחתיו.

השעה הייתה מאוחרת, ( או מוקדמת מאוד משנה איך מסתכלים על זה) אבל זה כנראה לא ממש הפריע ליצחק מפני שעיניו היו פעורות לרווחה ושום צל של עייפות לא נראתה על פניו.

קריאת ינשוף נשמעה ויצחק מיהר לפשוט את הפיג'מה שלו ולהתלבש בבגדי יום יום.

הוא מיהר לרדת במדרגות המובילות אל הרחוב כשמשהו צד את עינו.

תנשמת לבנה כשלג ישבה על אדן חלונו שהרגע עזב.

"מה לעז.." קילל יצחק כאשר ראה שהתנשמת לא זזה למרות כל ניסיונותיו.

התנשמת המריאה והפילה מכתב על כתפו של יצחק.

"בית ספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות המענה הכי טוב לכל קוסם או מכשפה הרוצים להעשיר את ידיעותיהם בתחום הקסם!" יצחק הסתובב וראה אישה לא ממש צעירה עם בגדים שנראו כמו בגדים שמתאימים לבני ישראל ביציאת מצריים.

"סליחה על גסות הרוח אבל מה לעזעזל הרגע אמרת?  לכישוף ולקוסמות?!" אמר יצחק בעצבנות. מעביר את ידו בעצבנות בשערו. מבטאה האנגלי של האישה גרמה לו לצמרמורת.

"אולי תזמין אותי פנימה? נדבר ככה יותר בנחת!" אמרה האישה מתפעלת מחוסר הנימוס המופגן שהקרין יצחק.

"מצטער חייב לרוץ לתפילה ואני לא יכול לדבר כרגע. תחזרי בצהריים." אמר יצחק בחוסר סבלנות ורץ ברחובות ירושלים עד שהגיע לסמטאה קטנה שם התחבאו שאר חברי הקבוצה.

"למה לקחת כל כך הרבה זמן?" שאל גרשון בגבה מורמת.

"נתקלתי בבריטית שכנראה נשלחה לעקוב אחרי." ענה יצחק ונשך את שפתו העליונה ונשם עמוק. "רק בקושי נפתרתי ממנה." 

חנה הביטה בו בחשד קל ואז הוציאה ממחבוא נסתר קופסאת פח קטנה של דבק ועשרים כרוזים.

"גרשון, דתן ותמיר (הכינוי של יצחק)  מדביקים- אני ותקווה נשמור!" ציוותה חנה והושיטה לגרשון את קופסאת הפח והכרוזים.

מלאכת הדבקת הכרוזים הייתה קשה ומסובכת.

היה צריך שתיים שישמרו ושלוש שידביקו.

ידיו של יצחק ( או עכשיו - תמיר ) כאבו וכמעט קפאו מקור.

הקבוצה הקטנה עבדה ביעילות רבה ועוד לפני שהשמש הפציעה לגמרי הספיקו להדביק את רוב הכרוזים.

"אתה יודע, תמיר, אתה מאוד צעיר בשביל להיות בלח"י!" אמר לו בהתפעלות דתן כאשר עזר לו להדביק את חלקו העליון של הכרוז שאליו לא הגיע מפני גילו.

"זה לא משנה איזה גיל אני כשמדובר על מאבק בבריטים! אז אני בן 11 ונמוך! גם נפוליאון היה נמוך!" השבתי לו בביטחון.

--------- אחר הצהריים של אותו היום ------

דפיקות קלות נשמעו של דלת ביתם של משפחת כהן.

הבן הצעיר מבין האחים קמם לפתוח את הדלת.

"אני מחפשת את יצחק כהן- הוא אמר לי לחזור בצהריים." אמרה האישה שבדלת וגרמה ליצחק להזכר באירועי הלילה.

"אה.. כן תיכנסי.."

"טוב. אציג את עצמי. מינרווה מקונגל." אמרה האישה והושיטה את ידה ללחיצת יד.

		הפרק הבא