זיקוקים

הוא הביט בעצב מעבר לחלון סדוק. זיקוקים. זיקוקים התפרצו בשמיים געשו וקצפו בכל הצבעים.

צבעוניים, נוצצים, חמקמקים, קסומים.

הוא תמיד אהב אותם. הם נתנו לחיים פרשנות קצת שונה, צבעונית יותר,חזקה יותר, משמעותית יותר.

גם בהיותו ילד צעיר הוא תמיד רצה לראות אותם. הם סיקרנו אותו. הם הפתיעו אותו כל פעם מחדש.

מביאים איתם משהו שונה. הוא לא מבין למה, אבל לפעמים נראה לו שאין משמעות לקיומו, בעיקר לחייו האפלים והשקטים והאכזרים.

אין מתנות בעולם. זאת הבין מזמן. הכל צריך לקחת, ולדרוש בכוח.

הוא לא מבין איך הוא הדרדר לפה. הוא לא מאמין שהוא עצמו רשע עמוק בתוכו.

אין מתנות בעולם. מלבד מתנה אחת-

הזיקוקים.