הארי נעץ מבט זועף בשירן, ידידתו, שאותה אהב בסתר עוד מהשנה הראשונה. "הייתי צריך למהר" חשב לעצמו, "עכשיו דווקא דראקו איתה!" הוא כעס עליה, על דראקו ועליו. הוא לא יכל לשאת יותר את הצחקוקים שלהם ואת החיבוקים והנשיקות. "אולי תהיו פחות דביקים?" רטן. שירן הביטה בו נעלבת, אולי כועסת. "מה יש לי?" חשב לעצמו, "זה לא אני"
"הארי, מה יש לך?" נזפה בו הרמיוני. "מאז ששירן ומאלפוי התחילו לצאת אתה ככה! אתה צריך להשלים עם זה כבר!" "אני מצטער, אני פשוט לא שולט בזה!" הוא ענה, בוהה בקיר. "יכול להיות שאתה מקנא?" אמר רון, מתפרץ לשיחה. "אני? מקנא?" "תקשיב, הארי. כולנו השלמנו עם זה ששירן יוצאת עם דראקו. הגיע הזמן שגם אתה תשלים עם זה" אמר רון, גם טיפה כועס. עצבן אותו איך שהארי השתנה בגלל שירן. הוא כבר לא היה אותו בן אדם. "רון צודק. עברו שנתיים!" "לכם אין רגשות כלפיה! מה אתם מבינים בכלל?" התפרץ הארי, ונכנס לחדרו, טורק את דלתו בכעס.
"מה יש להארי?" שאל דראקו את שירן. "אני לא יודעת... הוא ככה מאז שהתחלנו לצאת..." שירן הסמיקה. היא זכרה טוב מאוד איך היא ודראקו התחילו לצאת שוב, לאחר שנפרדה ממנו בשנה הראשונה. -- "שירן... זוכרת שלפני שנה שהיינו חברים כמה שבועות ואז נפרדנו?" "כן" "אני רוצה הזדמנות שנייה" "מה?" "אני רוצה שתתני לי עוד הזדמנות. אני רוצה שוב להיות חבר שלך" "דראקו, תראה זה-" דראקו השתיק אותה בנשיקה. הם היו בשנה השנייה, ולא רק היא הייתה בשוק. ככה הם התחילו לצאת מחדש. -- "הוא מקנא שתפסתי את הבחורה הכי שווה" אמר דראקו ונישק ללחייה של שירן. היא הסמיקה שוב. "אני אוהב שאת מסמיקה" אמר דראקו, מלטף את הפס בשערה של שירן. הוא הניח בעדינות את שפתיו על שפתיה, והם נשארו ככה.
|