ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג
היום הראשון בבית הספר הוגוורטס. התרגשתי מאוד. כל הקיץ אני וג'יימס החלפנו מכתבים. הוא גר בעיר אחרת, ולא יכולנו להיפגש. אני כל כך מתגעגעת אליו... כל יום אני עונדת את השרשרת שנתן לי בסוף שנה שעברה. שרשרת בצבע זהב, בצורה של דולפין קטן, ובתוך פיו של הדולפין פנינה קטנה וכסופה... כך ישבתי בחדר מועדון גריפינדור, בתקווה שיגיע להניח את חפציו, ולא ילך ישר לסעודה. אבל היחידה שהגיעה הייתה אמילי סמית', החברה הכי טובה שלי. הלכנו ביחד לסעודה, ולא ראיתי בשולחן את ג'יימס. "ראית את ג'יימס ביטון?" שאלתי את אמילי. "לא, אבל אתם ביחד, נכון?" שאלה אותי בחזרה. הנהנתי. לחיי היו סמוקות. עיניי הביטו בדלת האולם הגדול, בתקווה שכל רגע ג'יימס יצעד פנימה. המנהל החל לדבר, אבל מילותיו נכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשנייה. ואז, ברגע אחד, ראיתי בחור, עוטה מסכה שחורה על פניו, מסתכל עליי. אך ברגע שראה שקלטתי אותו, נמלט. "אוליב, הכל בסדר?" שאלה אותי אמילי. "אוליב?" אבל המנהל, שראה את אמילי מדברת אליי, וכנראה שמע אותה, אמר: "אמילי סמית', אני חייב להוריד 5 נקודות לבית גריפינדור. התואילי בטובך לחזור על דבריי?" אמילי התחילה להזיע ואמרה: "אממ... אמרת ש... אסור להיכנס ליער האסור?" אבל המנהל, שפניו האדימו אמר: "לא, אני מצפה שתקשיבו". אמילי הנבוכה הקשיבה לשאר דבריו. בארוחה לא אכלתי. כשחזרתי למעונות גריפינדור נשכבתי על מיטתי. הבטתי החוצה דרך החלון, כשלפתע, בחור במסכה שחורה עומד מבחוץ וכותב באדים על החלון: "צריך למצוא את אוליב"
|