היילי ווטסון התעוררה לצליל נקישות על חלונה. ראייתה הייתה מעורפלת וכל שהצליחה לראות היו מספר קרני אור מסנוורות שנכנסו לחדר מהחלון ממנו נשמעו הנקישות.
ראייתה התבהרה מעט והיא ראתה צלללית של ציפור שנעה כה וכה כשומרת על חלונה. כשראייתה הצטללה עוד קצת היא הביטה בשעון שבפתח חדרה הקטן. השעה הייתה שש לפנות בוקר.
היילי ירדה ממטתה והתקדמה לעבר חלונה. היא ציפתה לאות שם סתם יונה, או דרור, או כל ציפור רגילה אחרת, אבל בממקום ציפור כזאת, היא נדהמה כשראתה לפניה עוף שכל כולו בצבעי האש, אדום, כתום, צהוב ואפילו זהב.
היילי מעולם לא נתקלה בעוף כזה. כעת העוף נקש שוב על החלון והמסר שניסה להעביר היה ברור: הוא מבקש להכנס לחדר. היילי נשמה נשימה עמוקה ופתחה את החלון. הציפור נכנסה בתעופה מהירה,
היא עברה קרוב כל כך לאפה של היילי שהיא הריחה את ריחו של העוף: נוצות שרופות. העוף נעמד על ארון הבגרים של היילי ובדרכו שמט פתק צהבהב על מיטתה. היילי התקרבה אל הפתק בסקרנות כששתי שאלות טורדות את מוחה: "מה קורה פה?" ו"מי בכלל שולח הודעות בעזרת ציפור?".
|