בתו של וולדי או המהומה בהוגוורטס ממשיכה

 "כינסתי את כולכם,על-מנת לעצור את פרץ ההתנגדות הגובר לחוקים החדשים שפורסמו.אתם קבוצת-עילית עליה אני סומכת.מטרתכם תהיה לעצור את ההתנגדות הזאת.מובן שתתוגמלו עבור העבודה שלכם."אמברידג' אמרה,לאחר שכל התלמידים להם קראה התכנסו במשרד הוורוד שלה.
את דראקו זה לא עניין.בדרך-כלל הוא היה נענה למשימה-הוא אהב לענות אנשים,במיוחד כשזה היה מותר.אך לאור המאורעות האחרונים דראקו לא רצה להיות חלק מהקבוצה כלל-הוא ידע שרוז מהווה חלק מהקבוצה ההיא.הוא ידע,שלהרוס את הקבוצה אומר גם לגרום לרוז להיענש.ולמרבה הפלא(שלו) הוא לא רצה שזה יקרה.
אמברידג' שאלה כל אחד בתורו אם הוא מסכים.עד כה רק 3 תלמידים ענו בשלילה ומיהרו לעזוב את המשרד.
כל החברים שלו הסכימו.
אפילו פנסי,הפחדנית הזאת,הסכימה ואף חייכה כאשר אמברידג' נתנה לה תג האומר שהיא אחת מהקבוצה.
לאחר שאמבריד'ג נתנה תג לגויל היא פנתה אליו.
"מר מאלפוי.האם הינך מסכים להוות חלק מהקבוצה,ולעצור את פרץ ההתנגדות מעוררת הזעם?"היא פנתה אליו.
כל החדר הביט בו לאחר שלא ענה מיד בחיוב.
"מר מאלפוי?"אמבריד'ג שאלה.
"אני לא יודע,פרופסור..."הוא השיב.
"דראקו?מה יש לא לדעת?"קראב שאל.
"תעזוב אותי.אמרתי שאני לא יודע!"דראקו השיב ברוגז.
"זה בסדר,מר מאלפוי.אנו יוצאים בעוד יומיים לחופשת חג המולד.תוכל לומר לי לאחר שכולנו נחזור מהחופשה."
"תודה רבה פרופסור."
אמברידג' המשיכה בנתינת התגים ודראקו שוב החל להרהר לעצמו.הוא מתנהג בטיפשות.והוא ידע זאת.
אך זאת לא הייתה אשמתו.
הכל קרה בגלל רוז סמית'.

--

רוז קראה ספר בחדר הנחיצות.
החדר היה ריק,ושקט.אך שקט בצורה נעימה ומרגיעה-זה לא היה אותו שקט מזוויע המבשר רעות.
רוז הייתה מאוד מרוצה מעצמה.
היום הארי לימד אותם כיצד ליצור פטרונוס.רוז אפילו הצליחה ליצור אותו פעם אחת.הוא לא היה משהו בעל צורה,אך הארי הרגיע אותה ואמר שזה בלתי אפשרי שמישהו יצליח ליצור פטרונוס בעל צורה כבר בפעם הראשונה.אז רז נרגעה,והבטיחה לעצמה שבמהלך חופשת חג המולד,היא תתאמן על יצירת פטרונוס.
היא העבירה עוד עמוד בספר,כשהיא שמעה שמישהו נכנס לחדר.
תגובתה של רוז הייתה מהירה-היא הוציאה את שרביטה והייתה בכוננות,למקרה שאלה היו אמבריד'ג  או פילץ'.רוז ידעה כי החדר לא יאפשר כניסה ל-2 עובדי בית-הספר,אך היא רצתה להיות בטוחה-אף פעם לא מאוחר מדיי בשביל מעט בטיחות.
היא ראתה צל מגיחה מאחורי מדפי הספרים.רוז נדרכה,אך מיהרה להשתחרר כאשר ראתה רעמה אדומה.זה היה פרד.
"רוז?מה את עושה כאן?"הוא שאל.הוא היה לבוש בחולצת מוגלגים ומכנסי טרנינג פשוטות.שיערו היה רטוב ועל כתפיו השתרעה מגבת-הוא התקלח אחרי האימון הקשה-הוא התאמן יחד עם הרמיוני על קסמי שיתוק.הם התרוצצו בכל החדר,שלחו זה לזה קללות שיתוק והפריעו לתלמידים לתרגל את ביצוע הפטרונוס.אך רוז נהנתה.היא חשבה שזה היה מאוד מצחיק.
"אמממ...קוראת.למה באת לפה?"היא ענתה.
"שכחתי את הספר של שיעור שיקויים,ואם לא הייתי מביא אותו,סנייפ היה הורג אותי."הוא אמר ועשה תנועת חניקה מסביב לצווארו בעודו מגלגל את עיניו.רוז צחקקה .
פרד הלך לאחר מהמדפים ולקח משם ספר מרופט.
רוז קמה,סימנה היכן נעצרה בספר והחזירה אותו למדף שפרד היה לידו.
"אתה בא?"היא שאלה בקול מפלרטט.היא לקחה את ידו ומשכה אותו לעבר היציאה.זה רק גיחך אך נתן לה למשוך אותו-רוז הייתה בטוחה שהיא לא הייתה מצליחה למשוך אותו אם לא היה נותן לה.
הם ייצאו מהחדר,שדלתותיו מיהרו להיעלם,והלכו לעבר חדר המועדון של גריפינדור.
השתרעה שתיקה מעט לא נעימה,אך לרוז לא היה אכפת.היא הייתה שמחה שהיא הולכת עם פרד.
הם הלכו עוד כמה דקות עד שרוז נעצרה.פרד לא הבין מה קרה.הוא חזר אליה והביט לאן שהיא הביטה.זה היה מסדרון חשוך,אשר נטף קור-פרד לא חשב שמסדרון יכול להיות קר כל-כך.
"מה קרה?"הוא שאל אותה.
"זה המקום...שבו...סינדי 'לימדה אותי לקח'..."היא לחשה לו.
עיניה היו ממוקדות במסדרון.היא נזכרה בכאב.בדקירות.בחולשה.היא הרגישה איך עורה מצטמרר.
היא גם הרגישה,כיצד ידיים חמות מחבקות אותה.פרד סובב את פניה אליו.פניו היו במרחק של סנטימטרים ספורים מפניה.רוז הסמיקה מעט והתפללה שפרד לא הבחין בכך.
"אל תדאגי!אנחנו נגן עלייך.הוויזלים יגנו עלייך...אני אגן עלייך."הוא אמר לבסוף.
הוא הידק את אחיזתו סביבה,פניו התקרבו עוד יותר לפניה ושפתיהם נפגשו.
רוז נענתה לנשיקה.היא הייתה נשיקה עדינה שהתפתחה לנשיקה חושנית ומלאת תשוקה.פרד הידק אותה לקיר והיא חיבקה אותו-ידיה נצמדו לגבו.הם היו ממשיכים בצורה כזו-רוז הייתה בטוחה בכך-אך הצורך בחמצן גבר עליהם.הם נאלצו להיפרד אחד מהשני.הם התנשפו,אך רוז הייתה מאושרת.הוא נישק אותה.הוא מרגיש משהו כלפיה!
"אני אגן עלייך.תהיי בטוחה בכך."
"עכשיו אני בטוחה."
הוא חיבק אותה והם המשיכו להתקדם לעבר חדר המועדון של גריפינדור,ובתוכם הכל בער.
בער מאהבה.

--

הוא צפה בהם.
צפה בנשיקה החושנית.צפה כיצד היא מראה את אהבתה למישהו אחר.
הוא הרגיש כיצד ליבו נשבר.
לאלפי רסיסים.
עכשיו הוא ידע,שכאשר הסופרים כותבים בספריהם על לב שבור,על הכאב,הכל נכון.
ליבו התמלא בכאב,ובשנאה.
עכשיו הוא ידע.ידע מה הוא יענה לפרופסור אמבריד'ג.

--

תגובות בבקשה^.^(תודה רבה!!!)
פרק 11 בקרוב=]

אה...ואל תשכחו:

http://www.skarim.co.il/poll/natalie15/34312/

ההצבעה עדיין פתוחה ויכול להשפיע!

הפרק הקודם		הפרק הבא