חושך.חושך.איפה המתג?עדיין חושך... אהה,הנה המתג. קליק. "הפתעה!!!!!" נשמתי כמעט פרחה. "היום יום הולדת,היום יום הולדת,היום יום הולדת ל-לונה!"
כולם היו שם:אבא שלי,הרמיוני והארי,דין וג'יני אם התאומים הקטנים והמתוקים (השיער של סאם ארך) ,ג'ורג' אם אנג'לינה,כל חבריי המועטים מהוגוורטס... רון. רון,השמש הקטנה במרכז החיים שלי.רון,הנסיך של חלומותיי,עומד שם,מחייך מאוזן לאוזן,לבוש חולצה מכופתרת ולבנה. הייתי כל כך מאושרת.קונפטי ובלונים היו מכל עבר,העוגה הייתה בידיה של הרמויני הקורנת... אבל מה שעשה אותי מאושרת היה רון,ורון בלבד. דילגתי לעברו,וחיבקתי אותו חיבוק חם ולוחץ. הוא החזיק לי חיבוק. "אתה ארגנת את כל זה?" שאלתי אותו. "כן,לון." הוא אמר,מחייך את החיוך המנצח שלו. נישקתי אותו,והלכתי לחבק את כל האורחים.
לפתע אור בוהק,ירוק ושחור חצה את החדר,שובר והורס את כל המסיבה. האור נעלם,והוא השאיר אחריו מהומה ודממה מצלצלת. לפתע קלטתי משהו. רון נעלם.
|