המרפאת

תשע דקות.

לילי רצה במהירות אל הברז. היא פתחה אותו, תפסה טיפה בקצה אצבעה, והחלה לגלגל את הקיסוס במהירות. היא לשה אותו, מעצבת אותו לצורת כדור עגול.

"סליחה!!!" סקורפיו טס ועבר על פניה, רץ אל הברז כאילו חייו תלויים בו.

לילי חשקה את שיניה והמשיכה לגלגל. היא רצה אל השולחן שלה וזרקה את הכדור אל הקדרה. הוא ביעבע ונמס. היא בחשה את השיקוי במהירות. ואז היא צעקה-

"סיימתי, פרופסור!" נשמעו שני קולות צועקים בבת אחת.

פרופסור סוריל הרים את מבטו. "יפה מאוד, העלמה פוטר ואדון מאלפוי. חמישים נקודות לבית האור."

לילי לא האמינה למשמע אוזניה. מאלפוי?

"אני שונאת אותו." אמרה לילי בכעס, בעודם עושים את דרכם אל חדר האוכל. "שונאת אותו, שונאת אותו, שונאת אותו...."

"כן, אני די בטוחה שהבהרת את זה בחמישים דקות האחרונות." אמרה אלמה בעדינות.

"שונאת אותו, שונאת אותו, שונאת אותו!!!!" צרחה לילי. בערך חצי מהאולם שמע אותה- וכולם ידעו בדיוק על מי היא מדברת.

"לילי!" לחשה אלמה בזעזוע.

לילי קמה ממקומה. היא הלכה בשלווה מדומה אל מקומו של סקורפיו, תפסה בדש חולצתו וגררה אותו אל הקיר, ידה לוחצת על פיקת הגרגורת שלו. "מה יש לך?" היא לחשה, בשקט, בשלווה מסוכנת יותר מכל צעקה.

"לילי...." הוא לחש. "אני מתנצל. בבקשה. אני רק הלכתי לפי ההוראות שלך.... הן מדהימות. את מדהימה."

לילי עזבה אותו בבת אחת. היא הביטה בו המומה.

"לילי...."

"לא." היא אמרה, קולה מתגבר. "לך. אני לא רוצה לראות אותך. לך!!" היא הסתובבה בבת אחת ורצה אל מחוץ לאולם. היא לא הפסיקה לבכות, כל הדרך עד למיטת האפיריון שלה. היא נשכבה במיטה, עם בגדים מלוכלכים, וטמנה את ראשה בכר.

"למה?" היא לחשה לעצמה. מה זה הדבר הזה של הצמחים? למה זה עושה לי את זה?

היא קמה ממקומה באיטיות, ומשכה את עצמה לעבר אגרטל לילכים שעמד שם. היא נגעה בו.

שיקוי סופג רעלים......

נוגד ארס נחשים.....

מחליש לחשים......

מגביר לחשי מגן....

מרכיב עיקרי בשיקויי אהבה.....

לילי הסירה את ידה במהירות מהפרחים, כאילו נכוותה. שיקוי אהבה.

אחד מהלילכים היה חסר ארבע עלי כותרת- שנראו כאילו נגזרו במספריים.

הפרק הקודם		הפרק הבא