אליזבת מאלפוי

קודם כל, אני מודה לכל התגובות על הפרק הקודם! אני חייבת להודות שהפרק היה יפה וממש עצוב. 
אבל אף אחד לא שם לב לציטוט שמתי. רשמתי ככה: 'תצלצלו אליי. אני לא אוכל לסבול שבוע של דיבורים רק עם אלכס." אמר אוליבר.' ובספר השני, היה רשום שהארי אמר את אותו הדברב, רק שבסוף השם היה דאדלי. 
תהינו, ותגיבו.
נ.ב: סליחה שהפרק יצא די קצר...
 

פרק 8
התקווה לצרות

ג'יימס שכב על הכורסא בביתו וחשב, וחשב, וחשב. אליזבת, רינה ואוליבר אמרו לו שהם לא רוצים את עזרתו והדבר עצבן אותו.
"סיימת לחשוב?" שאל כריס, שישב מולו ראשו האדום נשען על כף ידו, והוא נראה מאוד משועמם. ג'יימס נענע בראשו לשלילה. הוא לבש את גלימת הקוסמים שלו, ושרביטו היה בכיסו.
"ועכשיו?" כריס הפגין את כישוריו המעולים בלעצבן אנשים.
"לא."
"ועכשיו?"
"לא." ג'יימס אפילו לא אמר לו להפסיק לעצבן אותו.
"לא כיף איתך." מלמל כריס. באותו רגע אביו של ג'יימס – הארי, עבר לידם ונעצר. "מה אתם עושים?" שאל. הוא לבש בגדים רגילים, ג'ינס ארוך כהה וחולצה ירוקה, שהדגישה את עיניו הירוקות. שיערו השחור היה פרוע כתמיד, ועל פניו נראו ניצני קמטים קטנים.
"ג'יימס חושב ואני מחכה שיסיים לחשוב." אמר כריס וגלגל את עיניו.
"ועל מה אדוני חושב?" פנה הארי אל ג'יימס, שהיה בעולם אחר לגמרי.
"מה?" התבלבל. כריס נאנח.
"על מאלפוי." אמר כריס. הארי כיווץ את גבותיו.
"אני מקווה שאתם לא מתכננים עוד תרגיל לסקורפיו. תעזבו אותו בשקט. אני לא רוצה שפרופסור מקגונגל תצטרך לשלוח לי הרים של מכתבים על התעלולים שלך." הדגיש הארי. כריס לא הצליח להתאפק ופרץ בצחוק.
"מה שהצחוק של כריס אומר, זה שאני ממש לא חושב על סקורפיו." אמר ג'יימס.
"אני נכנע." הארי הרים את ידיו.
"הוא לא חושב על סקורפיו, הוא חושב על אחותו, אליזבת." כריס צחקק.
"ולמה שתחשוב עליה?" שאל הארי בחשדנות, מתאמץ לא להראות את הפתעתו. הוא לא ידע שלדראקו יש ילדה.
"אתה אולי לא תאמין לי, אבל היא שכבה מתחתינו בגריפינדור. והיא בקבוצת הקווידיץ', בתור חובטת. החברים הכי טובים שלה הם רינה ועוד איזה ילד. כן, רינה שלנו." הדגיש ג'יימס והתנתק סופית מעולם המחשבות. הארי לא טרח להסוות את ההפתעה שלו.
"והיא בכלל לא דומה לסקורפיו. מבחוץ ומבפנים." מיהר כריס להגיד.
"הממ. אני הזמנתי את נוויל לבוא מחר. והוא אמור לבוא עם רינה והחברים שלה." אמר הארי כבדרך אגב, והלך במהירות במסדרון, מנסה להתרחק כמה שיותר לפני שג'יימס יבין מה זה אומר.
 הוא זכר שהוא עשה את אותו תרגיל פעם לדאדלי, בן דודו, אבל היה בספק אם ג'יימס מגיע לרמת הטמטום של דאדלי.
"חכה, חכה, חכה!" קרא ג'יימס ורץ אחריו. "אתה אומר שיכול להיות שהיא תבוא לפה?!" הוא קרא בהפתעה.
"יכול להיות." ניסה הארי להתחמק.
"זה לא יהיה מוזר? אני מדבר פה גם בשבילך."
"אני כבר הזמנתי את נוויל, אני לא יכול להגיד לו לא עכשיו. ואני דווקא אשמח להכיר אותה." הוא אמר והלך למטבח. ג'יימס הבין את הרמז והפסיק לרדוף אחריו.
ג'יני הייתה במטבח. הארי התיישב בכיסא באנחה כבדה.
"מה קרה?" שאלה אותו ג'יני ועיסתה את כתפיו. היא הייתה יפה כתמיד. שיערה הג'ינג'י היה אסוף בקוקייה, כיוון שעסקה בבישולים. מעל בגדיה לבשה סינר לבן מלא כתמים. הארי פלט אנחה כבדה.
"הבת של דראקו מאלפוי. ג'יימס סיפר לי שהיא בגריפינדור, ושהיא החברה הכי טובה של רינה. את יודעת שנוויל אמור לבוא מחר." הוא אמר לאט ובשקט.
"נכון שלא דיברת עם נוויל, דיברת עם לונה?" הקניטה אותו ג'יני.
"את צודקת." נאנח הארי. "אם לפני תשע עשרה שנה היית אומר לי שנוויל לונגבוטום ולונה לאבגוד יתחתנו, הייתי צוחקת לך בפרצוף." גיחך. הוא שמח שהצליח לשנות את הנושא בכזו קלות. זה אף פעם לא הצליח לו.
"זה דווקא היה די צפוי." התנגדה ג'יני בחיוך. "אולי היא נחמדה." חזרה ג'יני לנושא הקודם בלי הקדמות מיוחדות. גם הפעם זה לא הצליח לו.
"אני מקווה." נאנח הארי. הוא לא רצה לחזור לנושא, עד שהצליח בקושי להחליף אותו.
"מקווה שלא יהיו צרות." תיקנה אותו ג'יני.
"וויתרתי על התקווה הזו מזמן, בערך כשנולדתי." צחק הארי.

הפרק הקודם		הפרק הבא