איך הכל התחיל?

פרק מנקודת המבט של הרמיוני, תהנו:)

מהההההההה???????????!!!!!!!!!" נשמעה קריאתה של אמי המבוהלת.

" אמא, אמא" הרגעתי אותה, " האדם הזה דובר אמת".

" למה שאני יאמין לאיזה מילה של תימהוני אחד?"היא צווחה בהיסטריה.

שלחתי מבט לעבר האיש בחשש, יכול להיות שהוא נפגע. אבל הוא רק שלח אליי מבט מעודד, ואני המשכתי להרגיע את אמי.

" אמא, הוא אינו תימהוני. הוא גם-" הסתכלתי עליו. מה הוא? מכשף כמוני?

" אני קוסם" הסביר האיש בנועם.

 אמי שלחה אליו מבט מפחיד, והוא בלם את פיו.

 שלחתי אליו חיוך קלוש לאות תודה.

" אמא, הוא קוסם כמוני. וגם אני אחת כזאת. אני לא שייכת לפה" הסברתי עם חיוך. כדאי שאמי תירגע.

" אבל... אבל..." היא גימגמה. " אני לא ייתן לו לקחת אותך ממני!" קראה. " את לא מכירה אותו בכלל!".

" אני בוטחת בו, אמא. הוא יודע מה לעשות איתי. הוא ייקח אותי למקום בטוח, אל תדאגי" לחשתי בחום וחיבקתי אותה.

עכשיו הדמעות זלגו כמו ברז שמטפטף. אמי חסרת אונים, חשבתי. מה לעשות?

"טוב, אבל," היה נראה שקשה לה להשלים עם המציאות הקשה, מציאות שהיא לא בטוחה בה בכלל." לאן היא הולכת?" היא הפנתה מבטה לזר.

"להוגווורטס" חייך האיש ואמר, שמח על כך שניתנה לו הזדמנות להסביר." הוגוורטס, בית ספר לכישוף ולקוסמות, פנימייה שבה תלמידיי ילמדו שבע שנים, וירכשו ידע רב בנושאים שונים.

אנו נלמד אותם לשלוט בכוחם, להשתמש בשרביט ולהגשים את יכולותייהם. אל תדאגי, ביתך נמצאת בידיים בטוחות" דיקלם.

" אבל, היא תאכל טוב, נכון?" שאלה אמי. ברגע זה נתתי פורקדן לריגשותיי. צחקתי.

" אנו עומדות בפני פרידה כל כך ארוכה, ומה שמעניין אותך זה אוכל?" צחקתי בקול, דמעות של צחוק נגרות מעיני.

אמי צחקה, וחיבקה אותי, מגוננת עליי מפני סכנות העתיד.

תודה, אמא אהובה.

הפרק הקודם		הפרק הבא