המרפאת

אוקיי, החלטתי להוסיף פרק לכבוד זה שקניתי את הספר הרביעי של אחת מהסדרות שעל בסיסן נכתב הפנאפיק הזה. הסדרה נקראת "כנפיים", וזו סדרה מדהימה. אז, מי מבין הקוראים שקרא את זה ולא קרא עדיין את הספר הרביעי, אז שידע: הוא יצא!!! רוצו לחנויות, אנשים!!!

ומי שלא קורא את הסדרה, אני מאו מאוד מאוד ממליצה. הסופרת היא אפרילין פייק.

אז.... לפרק?

לילי נשארה עד למחרת בבוקר במיטתה. לא היה לה אכפת שהיא פיספסה את כל השיעורים של אחר הצהריים.

היא קמה ממיטתה מיד כשהשחר הפציע. היא התלבשה במהירות בגלימה כחולה עשויה משי, ומרחה על שפתיה אודם. ואז, אז היא העירה את אלמה.

אלמה קמה בישנוניות, פקחה את עיניה בקושי ופרצה בצחוק היסטרי. "ליל, את שונאת אודם!! למה-"

"אני צריכה לספר לך משהו."

אלמה הזדקפה לתנוחת ישיבה. "אני מקשיבה."

לילי סיפרה לה את השתלשלות האירועים, על הכישרון שלה, על סקורפיו, על שיקוי האהבה.

אלמה הקשיבה בעניין מסוייג קצת. "אני מאמינה לך," היא אמרה לבסוף. "ואת צריכה לבדוק מי גרם לסקורפיו להתאהב בך?"

"כן, פחות או יותר." הודתה לילי. "ואני צריכה את העזרה שלך."

אלמה סקרה אותה. "וזה קשור לאודם?"

"בהחלט." לילי חייכה בערמומיות. "אני צריכה להיראות מאוד, מאוד מושכת. את יכולה להפוך אותי לכזאת?"

"כן, ברור. למה?"

"כי אני הולכת לסחרר את סקורפיו בארוחת הבוקר. סדר פעולות: לגרום לו להימשך אלי. לקחת אותו לאחת מהכיתות, ואז להכריח אותו להגיד לי הכל."

אלמה כיווצה את גבותיה. "נשמע קלי קלות." היא שלפה מהשידה שלה צמר גפן, בייביליס, מברשת לצלליות, סומק, מסקרה, לק וארבעה סוגי שיקויים בצבעים שונים.

לילי נסוגה שני צעדים לאחור.

אלמה פרצה בצחוק. "לילי, בואי נלך להמם כמה בחורים."

קצר, אבל אני אנסה לעדכן לעיתים קרובות יותר, מבטיחה!!!

אגב, תודה לעורבני חקיין שהזכירה לי את ההחוב הזה...... :)

תגובות??

הפרק הקודם		הפרק הבא