אליזבת מאלפוי

פרק 10
מאחורי הקלעים

רינה לא הבינה את רוז. הילדה הג'ינג'ית פשוט התחילה לדבר על זה שרינה מאוהבת והפצירה בה לגלות לה מי. רוז לבשה גלימה בצבע כתום, שהדגישה את שיערה, או יותר נכון החביאה אותו בהסוואה מושלמת.
"עצרי את הכל! אני לא מאוהבת באף אחד." אמרה רינה בחוסר סבלנות אחרי עשר דקות שרוז לא הניחה לה להשחיל מילה. רוז הייתה המומה.
"אבל ג'יימס אמר-"
"ג'יימס אמר." קטעה אותה רינה בנימה מעוצבנת. "איך יכולתי להיות כל כך מטומטמת?" היא דפקה לעצמה על המצח.
"מה קרה?" שאלה רוז  ושילבה את ידיה, מתחילה להבין שמשהו פה לא בסדר.  
"אין זמן להסביר. אני חייבת לרוץ, ותזכרי פעם הבאה, אל תאמיני לשום דבר שג'יימס אומר לך. אבל את אמורה לדעת את זה." אמרה רינה, נעצה בה מבט כועס ורצה לחפש את אליזבת.

אוליבר השתעמם בחדר של כריס וג'יימס. הוא בחן את החדר בשעמום. על הספרייה היו מפוזרים המוני ספרי לימוד וכל מיני דברים מחנות התעלולים של זונקו. פוסטרים של קבוצות קווידיץ' היו תלויים על הקיר, והשחקנים עפו על המטאטאים היקרים שלהם ועוברו מתמונה לתמונה והביטו בהם בעיון. בגדים היו מפוזרים על הרצפה בכל מקום. השמיכות על המיטות לא היו מקופלות. בלגן גדול.  

כריס לא נתן לו לעזוב, הוא עיכב אותו. 'איך עושים ככה, ואיך עושים ככה,' הוא שיגע את אוליבר לגמרי.
"כריס, עם כמה שאני נהנה להסביר לך, אני חייב ללכת." אמר אוליבר באנחה וקם ממושבו.
"לא, תישאר עוד קצת." הפציר בו כריס.
"לא. אני חייב ללכת." אמר אוליבר ויצא מהחדר במהירות כדי שכריס לא יוכל לעצור בו. הוא התנגש במישהו. זו הייתה רינה.
"חשבתי שאתה עם אליזבת!" היא קראה.
"כריס לקח אותי לחדר ולא נתן לי לעזוב. אנחנו חייבים למצוא את אליזבת. תובילי." הסביר אוליבר בקצרה ונתן את זכות ההובלה לרינה. היא הכירה את הבית ואת כל המקומות בו יותר טוב ממנו.
"איפה ראית אותה פעם אחרונה?" היא חקרה אותו.
"בגינה שם, איפה שהדשא-" הוא לא הספיק לסיים את המשפט כי רינה התחילה לרוץ. אוליבר רץ אחריה. הם חלפו על פני כל הבית. אחרי חמש דקות של ריצה בבית נעצרו.
"וואו, הבית הזה גדול." אמר אוליבר בהתנשפות.
"לא הוא לא, סתם טעיתי בדרך...... שלוש פעמים." היא הוסיפה בשקט. אוליבר חייך בליבו והם יצאו לגינה. הם הלכו בה.
"איך כריס עיכב אותך?" שאלה רינה פתאום אחרי דקה של שתיקה.
"הוא רצה שאני אראה לו איך משתמשים בפלאפון מוגלגי, אף על פי שהוא ידע טוב מאוד איך." ענה אוליבר במעט מרירות. "ומה היה התירוץ של רוז? היא שיתפה פעולה עם ג'יימס?" הוא שאל בסקרנות.
רינה צחקה.
"לא, ג'יימס אמר לה שאני מאוהבת ושתגלה פרטים." היא פרצה בצחוק גדול. אוליבר הצטרף אליה בצחוק מתוח. משום מה הוא הרגיש מבוכה מסוימת.
פתאום הם ראו מישהו רץ מולם. זו הייתה אליזבת.
"אלי!" קראה רינה ורצה אליה. הבנות התחבקו.
"אני כל כך מצטערת ש-" רינה התחילה להתנצל אבל אליזבת קטעה אותה.
"זו לא אשמתכם. פוטר תכנן את זה טוב. טוב מידי." הדגישה בגועל.
"מה קרה?" התערב אוליבר.
אליזבת נאנחה וסיפרה להם את כל הסיפור.
"ערמומי." מלמל אוליבר.
"אני לא מאמינה שג'יימס יעשה משהו כזה." אמרה רינה. אבל אחרי רגע של מחשבה, "בעצם, אני כן מאמינה. זה כל כך מתאים לו." היא אמרה ולקולה התגנבה נימת גועל.

ג'יימס נכנס בעצבנות למטבח, שהדלת שלו הייתה מחוברת לגינה, והתיישב בשולחן בעצבנות ונאנח. אביו, הארי היה במטבח, ושטף כלים. זו היה המטלה היחידה שעשה ללא קסם, כזכר לימי נעוריו. 

הוא לבש גלימה בצבע אזמרגד שתאמה את עיניו, ומעליה סינר מטבח אדום עם דגם של פרחים ורודים עליו.
בדרך כלל ג'יימס היה מעיר לו שהוא קוסם ושהוא לא צריך לשטוף ביד, אבל הפעם, הוא התעלם מאביו לגמרי.
"תגיד לי," קטע הארי את מחשבותיו והביט בחלון שהשקיף אל הגינה. "אני אמור להתעלם ממה שראיתי?" הוא שאל והביט בג'יימס במבט מאשים. ג'יימס הרים את ראשו בהפתעה.
"אתה-"
"כן, אני ראיתי הכל. אומנם לא יכולתי לשמוע, אבל לראות היה מספיק." אמר הארי בכעס. ג'יימס השפיל את ראשו.
"מה אתה חושב שאתה עושה? מה פתאום אתה מתעסק עם אליזבת?" נזף בו.
"לא יכולתי להתעלם ממה שקרה!" פלט ג'יימס. הוא הניח את ידיו על פיו אבל זה היה מאחור מדיי.
"ומה בדיוק קרה?" אמר הארי בנימה קשוחה. הוא עצר את הזרם בברז והניח את הספוג על השיש הרטוב והביט בג'יימס בעניין.
לג'יימס לא נשארה ברירה, והוא סיפר לאביו את כל הסיפור. החל ממשחק הקווידיץ', ועד מה שקרה במרפאה.
הארי הבין שבנו לא יספר לו מעבר לזה, אז בחר לא לבקש.
"אני עדיין לא מבין מה קרה בחוץ." הוא אמר בסבר פנים חמורות.
"שאלתי אותה למה הם לא רצו שאני אעזור." הוא לחש.
"ולא חשבתם ללכת לפרופסור מקגונגל או מישהו מבוגר?" שאל הארי.
"ידעתי שהם לא יאמינו לי. הם ירצו הוכחה שאין לנו." דבריו הזכירו להארי את שנתו הראשונה בהוגוורטס. הם חשבו שסנייפ הוא הרע, אבל התברר אחרת.
"יכול להיות שאתם טועים-"
"אנחנו לא טועים!" קטע אותו ג'יימס. הארי נאנח.
"אני לא יודע מה לומר לך."
"היא בסכנה! מה אתה תרגיש אם תגלה שהחיים של אמא בסכנה-"
"עצור פה בחור צעיר. שאני אבין," קטע אותו הארי. "אתה כרגע השוות את עצמך אליי ואת אליזבת לאמא?"
"זה לא מה שהתכוונתי!" צעק ג'יימס בתסכול. הארי צחק. הוא התקרב אל בנו ופרע את שערו.
"אני יודע שזה לא מה שהתכוונת אליו." אמר בחיוך.
"זה משגע אותי." נאנח ג'יימס.
"אמרת שהיא לא רוצה את עזרתך, נכון?" שאל הארי. ג'יימס הנהן.
"אז אל תעזור לה."
"מה?" התבלבל ג'יימס. לא ייתכן שאביו יודע שיש מישהו בסכנה ויגיד לו פשוט לעזוב את זה.
"תשגיח עליה מרחוק. אם היא תצטרך עזרה, תעזור לה. אבל אם לא, תתרחק." ייעץ.
"זה רעיון טוב." אמר ג'יימס. באותו רגע ג'יני נכנסה למטבח.
"מה רעיון טוב?" שאלה. הארי וג'יימס הביטו זה בזה.
"רק עצה אבהית נחמדה." אמר הארי במסתוריות. הוא פרע את שיערו של ג'יימס עוד פעם אחרונה וחזר לשטוף כלים בסבר פנים חמורות.  
הוא קיווה בכל ליבו שג'יימס לא יחווה את מה שהוא עצמו חווה בגילו. העצבים, הכעס, המרירות, הסבל, האובדן הקשה מנשוא של האנשים שאהבת.
'לא.' הוא חשב. הוא לא ירשה לאיש לפגוע בבנו. 

הפרק הקודם		הפרק הבא