בתו של וולדי או המהומה בהוגוורטס ממשיכה

כה...איחרתי בכמה ימים...סורי:(
אבל היי!פרק 17 פה!!!!
אנחנו מתקרבים לשיא:)
תהנו=]
פרק 18 בקרוברוברוב

---

"אני אוהבת אותך."
"נתראה בחופש הגדול."
רוז נישקה את פרד ועלתה לרכבת.המזוודות נלקחו וכל מה שהיא הייתה צריכה לעשות זה למצוא את הארי,רון,הרמיוני וג'יני.
היא התהלכה בין הקרונות,מחפשת אחריהם,אך ארבעת הגריפינדורים לא נראו בשום מקום.
וכמו תמיד,היא הייתה חייבת להיתקל במישהו.או יותר נכון במאלפוי.היא נפלה.
"היי!תיזהר!"הוא אמר ואז הבחין בדמות בה הוא נתקל.
"אה...זאת את...את בסדר?"הוא שאל אותה בעודו מושיט לה יד.
"כן...מאלפוי...אתה בסדר?"רוז לא הבינה למה הוא מתנהג באדיבות כזו.
"למה את מתכוונת?"כעט הוא היה מבולבל.
"לא משנה."היא החזיקה ביד המושטת וקמה.
"אתה ראית את הארי,רון או הרמיוני?"היא שאלה אותו.
"למה שאני אראה את הגריפינדורים המסרי-"
"מאלפוי!"
"לא ראיתי אותם."הוא אמר והסתובב.
"אתה כל-כך מוזר!"היא צעקה לו.זה הסתובב חזרה.
"מה?!"
"פעם אחת אתה נדיב ועוזר,ופעם אחרת אתה בוגד בי ועוצר אותנו."
"את לא-"
"מבינה?כן,אמרת לי את זה פעם..."הפעם היא הסתובבה והמשיכה לחפש את חבריה.
לאחר כרבע שעה היא מצאה אותם סוף-סוף.
"איפה היית?"רון התנפל עליה.הוא היה החבר הכי טוב שלה מבין ארבעתם אך הרצון לצעוק עליה או להציק לה גרם לה לרצות להשיב לו מלחמה.
"איפה אתם הייתם,רונלד?חיפשתי אתכם במשך חצי שעה!"היא הגזימה מעט.
"אמ...רוז,אנחנו נוסעים רק 20 דקות."ג'יני אמרה.
"זה לא משנה!"רוז אמרה בטון כועס אך קרצה לה בכל זאת.
היא התיישבה ליד רון והסיתה את מבטה לעבר הנוף אשר נשקף מהחלון.
מאלפוי התנהג בצורה מוזרה אשר רוז לא הצליחה לפענח.היא הבינה אנשים,הבינה את התנהגותם,אך את התנהגותו של מאלפוי היא לא הצליחה לנבא.וזה קרה רק כאשר אנשים היו מבולבלים-הם פעלו באופן אקראי-בצורה בה הם הרגישו באותו הרגע.ובדרך כלל זה לא הסתיים בטוב.

--

רוז ירדה במדרגות לעבר האולם הגדול.ארבעה ימים לאחר חזרתם מהחופשה עברו וכעט היא הייתה בדרכה לאכול ארוחת בוקר ולאחר-מכן למבחן הראשון מבין השניים שנותרו.
"בוקר טוב!"הרמיוני פנתה אליה כאשר רוז התיישבה לידה.
"בוקר טוב!איפה הארי ורונלד?"היא שאלה לאחר שהבחינה שהם לא נמצאים לידן.
"רון ישן.הארי מנסה להעיר אותו.הוא נרדם ממש מאוחר אתמול בלילה-עברתי איתו על כל החומר.אני רגילה לשעות שינה מועטות,אבל רון..."הרמיוני הסבירה.
"או...טוב,אני מקווה שהוא לא יאחר למבחן."היא לקחה טוסט ונגסה בו-למרות שהיא לא רצתה לאכול כלל.המבחן שהם היו אמורים לעבור היה מבחן בשיקויים.
הציון הזה ייראה לה למה היא מסוגלת.הוא ייקבע את רב העתיד שלה בעולם הקסמים.אם היא לא תקבל ציון גבוה במבחן הזה,באיזה היא תקבל?שיקויים היה המקצוע האהוב עליה-המקצוע בו הצליחה ביותר.
היא הניחה את הטוסט.
"אני הולכת להתכונן עוד קצת.אני אפגוש אותך במבחן הרמיוני,בהצלחה!"רוז קמה.היא הלכה חזרה לחדר המעודון,שם היא הוציאה את ספר השיקויים שלה וחזרה עוד פעם על כל השיקויים שלמדה עליהם.
לאחר כ-20 דקות נשמע גונג ברחבי החדר.
כל תלמידי השנה החמישית ששהו בחדר,יחד עם רוז מיהרו לקום ולצאת מהחדר.
היא הגיעה לחדר בו התקיים המבחן בזמן.
היא התיישבה בשולחן סמוך לשולחן של הארי.
"בהצלחה."היא לחשה לו וחיפשה את רון והרמיוני כדי לומר להם את אותו הדבר.בדרכה היא פגשה את עיניו של מאלפיו ולחשה "בהצלחה" גם לו.זה חייך חיוך מוזר אך השיב לה.
הבוחן הניח מרכיבים לשיקוי על שולחנה.
"מטרתכם היא לזהות איזה שיקוי ניתן להכין מהמרכיבים הללו ולהכין אותו בזמן הקצר ביותר.הינכם יכולים להתחיל!"הבוחן אמר והפך שעון חול אשר החל לשפוך חול מיד עם הפיכתו.רוז נאנחה והביטה במרכיבים.
היא הלכה להצליח במבחן הזה.

--

מיד אחרי שרוז יצאה מהחדר כאב ראש עז תקף אותה.רוז,שהייתה לא מוכנה לזה,התקפלה לשתיים ונאנקה בחוזקה.
"את בסדר?"כמה תלמידים מהפלפאף מגשו אליה ועזרו לה להגיע לכיסא.
"תודה."היא הצליחה לומר להם ואלו הלכו לדרכם.
"טוב,לפחות זה לא קרה בזמן המבחן."היא אמרה לעצמה.היא הייתה הראשונה שיצאה מהחדר.
מים.היא חייבת למצוא מים.
רוז ניסתה לקום אך ללא כל הצלחה.
בחור שחום עסוק בשרביט שלו עבר.רוז זיהתה אותו מיד.
"לי!"
לי ג'ורדן,חברם הטוב של פרד וג'ורג,הסתובב.
"אה,רוז!מזמן לא ראיתי אותך.מה קרה לך?"הוא שאל אותה לאחר שראה שהיא אינה יכולה לקום מהכיסא.
"הראש שלי מאוד כואב.אתה יכול ללוות אותי לחדר המועדון בבקשה?"היא אמרה,מנסה לא להיאנק תוך כדי.
"ברור!"הוא אמר והתקרב אליה.הוא הרים אותה בקלות-רוז לא ידעה שהוא חזר כל-כך- והלך לכיוון חדר המועדון.
רוז נרדמה תוך כדי.
כשהיא התעוררה הם כמעט הגיעו לחדר המועדון.כאב הראש לא חלף.
"רוז..."לי אמר בשקט-הוא חשב שהיא עדיין ישנה,"קומי,הגענו."הוא אמר לה.
"תודה,לי."היא אמרה והוא הוריד אותה.הוא ליווה אותה בגרם המדרגות,עד שכוחות לא יידועים עצרו אותו.
"מצטער,רוז.אני לא יכול להמשיך מכאן...מקווה שהכאב יעבור."הוא אמר לה.רוז חייכה לו והודתה על זה שעזר לה להגיע עד לחדר והמשיכה את מספר המטרים שנותרו לה.
היא נכנסה לחדרה ונשכבה על מיטתה מבלי שהורידה את בגדיה-הכאב היה גדול מדיי.
היא קיוותה שכשהיא תתעורר היא תרגיש טוב יותר.
היא נרדמה.

---

"רוז!רוז!תתעוררי בבקשה!"קול נשי אמר וידיים נשיות טלטלו את רוז בחוזקה.היא פיהקה ופתחה את עיניה.זו הייתה ג'יני.
כאב הראש רק התחזק.
"ג'יני,מה קרה?מה השעה?"
"עכשיו לילה,רוז."
"מה קרה,ג'יני?"
"להארי היה עוד חיזיון,"ג'יני אמרה ונעצרה לרגע,"את-יודעת-מי תפס את סיריוס-הסנדק של הארי,ואת אמא שלך,רוז."

---

מקווה שאהבתם!
כמו שאמרתי-פרק 18 בקרוב^^

הפרק הקודם		הפרק הבא