הארי אחרי הקרב

הורדתי פיירפוקס במיוחד בשביל לעדכן.

אני כבר שלושה חודשים מנסה לעדכן את הפיק הזה.

אבל לא המשכתי אותו יותר. אולי בחופש הגדול. יש לי בגרות במתמטיקה שמאיימת עליי.ואז עוד כמה שיחסמו לי ת'זמן הפנוי.

תודה על התגובות : )
* סורי שיש באגים בסיפור מבחינת הזמן וזה... זה בגלל ההפסקה שעשיתי.
 
 
ביל עמד מול מיטתו של ארתור, כשהם נכנסו הוא פינה להם מקום.
"הודעתי לכולם. הם יתעתקו לכאן.." הוא אמר.
"אבא !" קראה ג'יני אל אביה.
 הוא היה נראה נורא, חיוור  מאוד, חלש. הוא חיך חיוך קטן שנראה שעלה לו בכוחות רבים. "אל תתאמץ, אבא." ג'יני אמרה לו.
"האחרים יגיעו עוד רגע." המשיכה ובדיוק נשמע במסדרות קולות התעתקות ואת קולה של גברת וויזלי מהדד במסדרונות "תפנו לי מקום. בעלי התעורר !"
שנייה אחרי זה נכנסו לחדר כל בני משפחת וויזלי כשרופא מאחריהם, מנסה לעמוד בקצב שלהם. "חכו, חכו." הרופא קרא אחריהם.
"יש לכם עשר דקות ואחרי זה כולכם עפים מפה, הוא עדין צריך לעבור מספר ניתוחים ברגליים." הוא אמר, אך אף אחד לא הקשיב לדבריו, כולם היו עסוקים בלבחון את מצבו של אדון וויזלי.
עשר הדקות עברו מהר והרופא נאלץ להעיף את כולם מהחדר. "אני מצטער.." הוא מלמל תוך כדי.
"טוב, ילדים, תנו לי חמש דקות של שקט, אני צריכה הקשבה." צעקה מולי.
"גם אתה ג'ורג." נזפה בו אימו.
"ובכן, אבא בסדר. הוא ככל הנראה ישתחרר עוד שבוע-שבועיים אם הכל ילך כמתוכנן."
" הרגליים שלו יהיו בסדר אבל כרגע הרופאים אומרים שייקח לו לפחות שנה עד שהוא יחזור ללכת." היא אמרה וחיכתה שקולות ההפתעה והעצב יעלמו.
"זה היה יכול להיות גרוע יותר." היא אמרה, מנסה לעודד אותם.
"בכל אופן, אני לא רוצה שזה ישפיע עליכם יותר מידי. עכשיו כשהוא התעורר כל אחד מכם צריך לחזור לשגרה, לעבודה וללימודים. בסדר ? " היא אמרה.
"אבא לא היה רוצה שתבזבזו ככה את הזמן מול המיטה שלו. זה לא יועיל לו ולא לכם." המשיכה.
 
 
למחרת.
 
הארי וג'יני היו בחדרה של ג'יני וארזו את חפציה לתוך המזוודה.
"סיימנו." הודיעה ג'יני במשיכת כתף.
"ויש לנו עוד שעתיים עד היציאה שלך בחזרה להוגוורטס." אמר הארי.
"מה נעשה ?" שאלה ג'יני.
"רוצה לאכול ארוחת צהריים איפשהו ?" שאל הארי.
"סבבה." השיבה ג'יני בחיוך קטן.
הם התעתקו למסעדה קטנה שהייתה ממוקמת ברחוב טוטנהם קורט שבלונדון.
מלצרית הובילה אותם לשולחן פנוי בפינת המסעדה, בסמוך לחלון שנשקף ממנו הרחוב ההומה. על השולחן היה בקבוק בירצפת ולידו שתי כוסות זכוכית, ליד הבקבוק עמד התפריט. הארי וג'יני בחנו את התפריט וניסו לאתר את המאכל שברצונם להזמין. הארי הניף את שרביטו והצביע בעזרתו על המאכלים שרצה שהופיעו על גבי התפריט. הארי הזמין למנה ראשונה פשטידת ברוקולי וכרובית ולמנה עיקרית פאי בשר , ג'יני הניפה את שרביטה על התפריט והזמינה למנה ראשונה רביולי דלעת ולמנה עיקרית כדורי בשר ברוטב.
ובאותו הרגע הופיעו המנות על השולחן. הארי מזג לשניהם מהבירצפת.
"לחיים." הוא אמר והם הרימו את הכוסות שלהם. הם החלו לשתות מהמשקה החום בהיר ומהקצפת שעליו.
"נהדר.." מלמלה ג'יני לאחר הלגימה הראשונה.
"כן, זה טוב." אמר הארי ולקח עוד לגימה.
הם החלו לאכול מהמנות שלהם.
"הי. למה את שקטה ככה ?" שאל הארי אחרי שתיקה וניסיון שלו לפתח שיחה שלא בדיוק הצליח.
היא נאנחה ואמרה "סתם, שוב נצטרך להיפרד להרבה זמן." היא אמרה ולקחה עוד ביס מהצלחת.
"זה בכלל לא הרבה זמן, עוד מעט חופשת הפסחא ונוכל להתראות מלא."
הארי בחן את פנייה של ג'יני שעדיין נותרו ללא הבעה. "נו, תחייכי" הפציר בה  הארי. ג'יני העלתה על פנייה חיוכון קטן.
"אני מתכוון לחיוך."
ג'יני חייכה עכשיו חיוך רחב.
"כן. בדיוק לכזה אני מתכוון." אמר הארי והתרוממם מעט כדי לנשק את ג'יני.
הם התנשקו במשך כמה שניות עד שג'יני התנתקה ממנו ואמרה בצחוק "יש לך טעם של בשר." הם צחקו.
כעבור חצי שעה הם סיימו לאכול את המנות שלהם. הם הקישו על גבי הצלחות הריקות עם השרביט והם נעלמו כמו שהגיעו.
"רוצה שנזמין קינוח ?" שאל הארי.
"כן. בוא נראה מה יש כאן... " אמרה ג'יני והרימה את התפריט והחלה לקרוא את הקינוחים שהוצגו.
"מקק מצופה, סוכריות בכל הטעמים, ופלים, לקקן חומצי, עוגת קדרה, שוקובולים עם הפתעות.."
"שוקובולים !" קטע אותה הארי.
"בסדר, שוקובולים." אמרה ג'יני והזמינה מהשוקולדים הממולאים.
הקופסה הגיעה במהירות לשולחן, הארי פתח אותה והוציא את אחד מהכדורי שוקולד. "תפתחי את הפה." אמר הארי וקירב את השוקולד לפיה של ג'יני, ככה הם האכילו אחד את השני, נהנים מהטעמים המוכרים כמו המוס תות או הקצפת המתוקה וגם מאלו בטעמים מוכרים פחות כמו לחם שיפון או עדשים.
לבסוף, הם שילמו את החשבון (ג'יני התעקשה לשלם חצי.)
"אני רוצה לקפוץ לבית החולים לפני שאני מגיעה להוגוורטס." אמרה ג'יני להארי והם התעתקו לבית החולים על שם הקדוש מנגו.
 גברת וויזלי הייתה שם. "הו, חשבתי שנעלמת לי בלי להיפרד." אמרה וחיבקה את ג'יני ממושכות. "לא, רק הלכנו לאכול." השיבה ג'יני שהיא מחוצה בחיבוקה של אימה.
הארי התבונן בגברת וויזלי, הוא תהה אם היא עדין כועסת עליו, הוא לא דיבר איתה מאז השיחה שלהם בחדר ליד שבה הוא שכב עד אתמול.
"קינגסלי היה פה קודם, הוא רצה לדבר איתך." אמרה גברת וויזלי להארי פתאום.
"האא, אוקיי." הארי מלמל.
"הוא אמר שתתעתק אליו למשרד מתי שתוכל... ביחד עם רון." היא המשיכה.
"אני יכולה להיכנס ולראות את אבא ?" שאלה ג'יני את אימה וקטעה את השיחה בין הארי לאימה.
"כן. אבל הוא לא התעורר מאתמול." מולי  אמרה ושתיהן נכנסו, הארי השאיר אותן לבד והלך להסתובב במבנה בית החולים.
כעבור כמה דקות הוא חזר לקומה של אדון וויזלי וראה שהבנות עדיין לא יצאו.
הוא התיישב על הכיסא שמחוץ לחדר והמתין.
לפתע הארי שמע קולות מתלחששים, הקול נשמע לו מאוד מוכר. מתוך אינסטינקט
הארי קיפץ למקום מסתור מתחת לכיסאות.

הפרק הקודם		הפרק הבא