דראקו מאלפוי

הפרק הזה מוקדש לכל מי שהגיב ושנרשם לעידכונים של הפאנפיק!

תודה לכולכם, מקווה שתאהבו,

אני כותבת את הפאנפיק הזה יחד עם אחותי (חפשו במשתמשים פרסבת' פפאו)

תגובות יתקבלו בברכה;)

-------

כמעט עשר שנים עברו מאז התעוררו המאלפויים וגילו על תבוסתו של הלורד וולדמורט, אך אחוזתם כמעט לא השתנתה. השמש זרחה על הגנים המטופחים והאירה את הסורגים השחורים שעמדו סביב ביתם של המאלפויים. היא חמקה אל תוןך הסלון שלהם, שהשתנה עד ללא היכר מהיום ההוא, בו נתן להם רודולפוס את החדשות המרעישות. המדף מעל האח, שהיה מלא בשיקויים אפלים וחפצים דוחים אחרים, נוקה וצוחצח, כעת עמדו שם תמונות אין ספור של בנם דראקו, ההולך וגדל. דראקו עמוס מתנות ביום הולדתו, מושך באוזניו של גמדון הבית דובי, יושב על ברכיה של אימו המקריאה לו סיפור. לא היה זכר לכך שהמשפחה הקטנה והמאושרת הייתה מתומכיו הנלהבים של זה-שאין-לנקוב-בשמו.

אך נאמנות לא יכולה להשתנות במהירות שכזו, במיוחד לא עבור משפחה סלית'רינית וטהורת דם שכזו. הם אומנם תמכו בפעילותו של אדונם, אך לא חזרו לחפש אותו וניסו להוריד פרופיל כמה שיותר. בעוד אדון מאלפוי ממשיך ללכת לעבודתו ולהעמיד פנים שהיה שרוי תחת קללת אימפריוס, רעייתו נרקיסה השקיעה את מאמציה בטיפול מסור בבנה היחיד. דראקו בן האחת עשרה אומנם עדיין ישן, אך אימו קמה זה מכבר וקולה העדין היה הדבר הראשון ששמע אותו בוקר. "בוקר טוב", דראקו פתח את עינוי לאיטו. "בוקר טוב" היא אמרה שוב "הגיע הזמן לארוחת בוקר". "כבר?" הוא התמתח באיטיות, נושא את ראשו אל אימו המחייכת. נרקיסה ליטפה את שיערו הבלונדיני לבן ופנתה לצאת מן החדר "הגמדון הכין לך בייקון מטוגן עם קצת פילפל, בדיוק כמו שאתה אוהב דראקוש". דראקו הזעיף פנים, הוא שנא כשאימו קראה לו כך. כאילו הוא איזה ילד קטן, אבל בייקון לארוחת הבוקר באמת נשמע מעורר תאבון, ונרקיסה, שתמיד התלוננה על הרזון שלו (אף שהייתה שדופה לא פחות) בטח תיתן לו כמה מנות שירצה. במחשבה מעודדת זו הוא עטה את גלימתו הירוקה כזית וירד לעבר הטבח. הוריו כבר ישבו שם, לפניהם צלחות חצי ריקות,וקראו שניהם עיתון. גברת מאלפוי אחזה בידה את השבועון למכשפה ואת מחצית מראשו של אדון מאלפוי הסתיר הנביא היומי שקרא באותה עת.

דראקו התיישב במקומו, באמצע השולחן הקטן, שהותאם במיוחד לארוחות הבוקר ונשען על כסאו המרופד. דובי בדיוק יצא מן המטבח. אוחז בידו מחבת גדולה ומכתת את רגליו לעבר אדונו. "אולי תמהר כבר?!" ירה לעברו דראקו בשעמום ושיחק במזלגו. "כן אדונילי! מייד אדונילי!" מלמל הגמדון בבהילות והניח את המחבת על השולחן, מחלק לבני משפחת מאלפויי את תכולתה. "דראקו." הוריד לוציוס את העיתון ופנה לבנו בקולו האוהב ששמר אך ורק לו. "חשבתי לעצמי. הרבה מאוד זמן עבר מאז נפילתו של אדון האופל. הסכנה כבר חלפה. תרצה לבוא איתי למשרד הקסמים? אוכל להכיר לך את שר הקסמים הכסיל ההוא, פאדג'. מה אתה אומר?". דראקו הנהן לעבר אביו בהתלהבות וכעת גם נרקיסה הניחה מידה את השבועון "אבל לוציוס. הוא קטן מידי! אתה הרי לא חושב שלקורנליוס יש עבודה לעשות? לא יהיה חכם להטרידו בפגישה מעין זו-" לוציוס הרים את ידו והיסה אותה. "דראקו כבר גדול. הוא מתחיל השנה בהגוורטס. צריך שיהיו לו מכרים חשובים!". "אב-" היא התחילה שוב. "אבל מה?" דראקו הביט באימו במבטו היהיר "אני הולך עם אבא, אמא. תפסיקי לנסות לגונן עלי. אני כבר לא ילד קטן!". נריקה לא מחתה, אך קמה מהשולחן בכעס בעודה ממלמלת "רק בן 11! משרד הקסמים! הא!".   

משרד הקסמים היה עמוס בקוסמים השונים שעברו ממקום למקום ודיברו בקולי קולות. כמה אנשים נופפו ללוציוס לשלום או לחצו את ידו בחשיבות. בדרך כלל היו אלו קוסמים בעלי גלימות מפוארות או שרים נכבדים כאלו ואחרים. אל כולם השיב אדון מאלפוי במנוד ראש מכובד לפני שהמשיך בדרכו. דראקו הביט סביבו בארשת כבוד. אולם הכניסה נראה כאילו עשוי זהב. אחים גדולים עמדו בשולי האולם ומהם יצאו ונכנסו קוסמים ומכשפות, גלים של מצנפות הזדקרו מראשיהם של אינספור האנשים וגלימות בכל הצבעים הבזיקו ממקומות שונים.  במרכז עמדה מזרקה גדולה, ובתוכה ניצבו קוסם ומכשפה, לצידם עמדו גמדון וגובלין ומבטים מתרפסים על פניהם. מים נטפו מראש מצנפתו של הקוסם, משרביטה של המכשפה ומשתי אוזניו של הגמדון. מוקסם ממראה עיניו שכח דראקו את אביו והתקרב למזרקה כדי לבחון אותה טוב יותר, אך לפני שהספיק לעשות שלוש צעדים יד לבנבנה אחזה בכתפו בחוזקה. מולו ניצבו פניו החמורים של לוציוס. "בוא.יש דברים רבים להספיק היום" הוא הסתובב ולחץ על כפתורה של מעלית זהב גדולה. במעלית כבר נכחו שלושה קוסמים אחרים וכמה מטוסי נייר מעופפים. "בוקר טוב, דולורס, ברטמיוס" אמברידג' וקראוץ' ענו בברכה משלהם ודולורס נסחפה יחד עם מאלפוי לשיחה מרתקת (בשבילם לפחות) על המוגלגים שמתרבים כמו נחיל דבורים וצצים בכל עבר. דראקו הצעיר נשא את מבטו אל האיש השלישי במעלית. הוא היה גבוה, מקריח וממושקף, עיניו הכחולות היו שקועות בידיעה כלשהי בעיתון, בגדיו נראו ישנים ומרופטים לעומת האחרים בתא, אך הוא נראה חביב למדי, אף שמפעם לפעם נשא אל לוציוס מבטים מתעבים. "קומה שמינית. לשכת השר" אמר קול נשי ונעים. "אנחנו יוצאים כאן" הודיע אדון מאלפוי לדראקו ופינה את הדרך לדולורס שהודתה לו בחיוך. דראקו העיף עוד מבט קצר אחד בפני האיש המוזר לפני שדלתות המעלית נסגרו בנקישה. "ארתור וויזלי" אמר האב בגועל "בוגד דם מן הסוג הרוע ביותר. הוא אוהב מוגלגים." לוציוס ירק אך המילה בעליונות "תמיד אמרתי שיש לוויזלים יותר ילדים מאשר כסף כדי להחזיק אותם. אני מתפלא שנתנו לו בכלל להכנס לכאן עם הבגדים הללו". דראקו השיב לאביו בגיחוך מתנשא. לוציוס המשיך להרצות על בוגדי דם ולא חסך השמצות עליהם ועל הוויזלים בפרט. הוא היה יכול להמשיך כך קול היום, אך קול אחר קטע את דבריו. "אחחח לוציוס. כמה טוב לראות אותך. ומה זה! אני רואה שהבאת סוף סוף גם את הילד! שלום לך דראקו. אבא מוצלח במיוחד יש לך, אתה יודע! בעל השפעה רבה, הלא כן?" הוא ציחקק לעצמו. "כבוד השר" לוציוס הרכין את ראשו "האמת שבדיוק חיפשתי אותך. אגב, נרקיסה מוסרת ד"ש". "או נרקיסה היקרה" הוא ציחקק לעצמו ובראשו של דראקו חלפה המחשבה שאולי האיש הזה לא בסדר במיוחד בשכלו "תמסור לה ד"ש בחזרה. היא כבר לא יצאה מהבית זמן רב אה? אולי תזמין אותה לבקר, שתבוא לשתות קצת תה, אולי להתעדכן-"

"אני מצטער אבל לאישתי אין הרבה זמן כרגע לדברים מסוג זה, כמו שאתה בטח רואה בעצמך דראקו שלנו מתחיל השנה ללמוד בהגוורטס"

"אני מניח שאתה רוצה להתמיין לסלית'רין אה ילדון?" (נראה שגם לוציוס וגם דראקו לא אהבו את המילה שבה השתמש השר).

"כן" דראקו השיב בחיוך יהיר ומרוצה.

"או ובכן, כן. אני רואה את זה. אתה יודע ילדון (עווית חלפה בפניו של לוציוס) בגלל שאני ואביך ידידים טובים כלכך, אספר לך מידע מסווג." הוא הנמיך את קולו "פוטר מגיע ללמוד בהגוורטס השנה. כן כן. הוא ולא אחר. הילד שהביס את אתה-יודע-מי!".

לוציוס החליף עם בנו מבטים רבי משמעות "היה נעים לפגוש שותך אדוני השר, אך יש לנו עוד דברים רבים להספיק היום. אך לפני זה, האם אוכל להחליף איתך כמה מילים בפרטיות?".

"בוודאי!"

אדון מאלפוי סימן לדראקו לחכות לו בצד ונכנס למשרדו של פאדג', דקות ספורות לאחר מכן לחץ את ידו של השר וסגר אחריו את הדלת, כשעל פניו מתנוסס חיוך של עליונות.

"מה רצית מהשר אבא?" שאל דראקו בסקרנות בעוד שניהם יורדים במעלית הריקה. לוציוס ספק את כפותיו "מידע. מידע על הארי פוטר"    

הפרק הקודם