הביתה

ג'יין הייתה בדיוק באמצע כתיבת הספר החדש שלה כשסקיי נכנסה.

"מה, שוב בא לך להיות בעליית הגג?" אמרה סקיי. "לא הספיק לך להיות תקועה שם כשהיינו בארנדל?"

"נעים לי בעליית הגג הזו," ענתה לה ג'יין בפשטות. "עליות גג תמיד מופיעות בספרים. אולי בגלל זה אני תמיד מוצאת את עצמי הולכת אליהן."

סקיי גלגלה עיניים ויירדה לקומה הראשונה. "עכשיו אוכלים, גיין!" היא הזכירה, כבר מתחתית המדרגות. "בואי למטה, האוכל מתקרר."

סקיי נאנחה וסגרה את מחברתה (הספר העתידי). היא ניסתה לשלב את גברת זוועתון מהסיפורים הקודמים שלה, אבל לא ידעה איך ומתי.היא לא תוכל לחזור על אותה הסצנה שוב.

"גיין!" נשמע קולה של באטי מהדהד דרך התקרה. "הארוחה שלך כבר קפואה!"

ג'יין ירדה למטה בצעדים כבדים ועייפים, ומצאה את הרקולס מתרוצץ ברחבי הבית. מסתבר שאחרי שבאטי הרגיעה אותו, הוא לא הפסיק לרוץ ולבדוק לעצמו מה אפשר להרוס בלי שבאטי תכעס עליו.

ג'יין לקחה את סלט הירקות והחביתה שלה ורצה למעלה.

הפעם, ג'יין החליטה לכתוב את כל מה שקורה לה בחיים ולשלב את סברינה סטאר (הגיבורה הקבועה שלה) בחלק המותח ביותר. אבא שלה אומר שזה רעיון מושלם, רוזלינד מסכימה, באטי לא עונה כי היא עם הרקולס, וסקיי מתעצבנת שסברינה סטאר לא מתה בשום ספר. וג'יין כנראה לא הולכת לשנות זאת.

*   *   *

סקיי ניסתה לפתור תרגילים חדשים בספר המתמטיקה שלה. לחופש, כל התלמידים קיבלו חוברות עבודה בחשבון - וזה היה פשוט מושלם בשביל סקיי.

"מי צריך בכלל חשבון?" שאלה תמיד באטי את סקיי. "זה משעמם, אני לא לומדת את זה וזה לא יעזור לי בקריירה העתידית שלי כמאלפת כלבים! מי צריך מקטקיתה בכלל?"

סקיי, כמובן, תמיד שמה לב לשגיאות הדיבור של באטי, אבל אחרי כמה ימים היא הפסיקה לתקן אותה. 'חסר סיכוי,' היא חשבה בחיוך.

היא שרבטה במהירות במחברת החשבון שלה. "אחד ועוד שתיים ועוד שלוש, ככה עד מאה, מה התוצאה. אוקיי, מחברים מספר ראשון ואחרון, מחברים אותם בייחד, מאה ואחד. לוקחים חצי מהמספר האחרון, זה יוצא חמישים, ומכפילים במספר שיצא לנו קודם, מאה ואחת." סקיי נחה לרגע. "הנה! חמשת אלפים וחמישים. זו התשובה!"

באטי שמעה את סקיי וחשבה לעצמה. 'איזו משעממת סקיי הזו. היא וג'יין היו צריכות להחליף שמות ביניהן. סקיי החולמנית, כותבת הספרים שנמצאת בעננים, וג'יין המרוכזת והחשבונית. דווקא חמוד יצא לי..."

היא הלכה למטבח, אולי נשאר שם משהו לאכול. "רוזלינד, מה יש לאכול? אני עוד רעבה ונגמר לי האוכל בצלחת."

"יש עוד מהסלט, אם את רוצה," ענתה לה רוזלינד, מסדרת את החדר. "במקרר, המדף העליון משמאל."

פתאום עלה לבאטי רעיון. "היי, הרקולס, רוצה שנשחק במשפחה? אני האימא ואוכלים סלט!"

הרקולס נראה נרגש, כנראה בגלל האוכל, והם יצאו לשחק.

הפרק הקודם