משחק הצללים

האוויר במערה היה כבד, ספוג בריח של לחות ואבק עתיק.

אור רפה ממנורה ישנה הקרין צללים רועדים על הקירות, והדהודים קלושים של צעדים נשמעו מרחוק.

סביב שולחן עץ עקום ומלא שריטות התכנסו חברי המחתרת, עיניהם נעוצות במפה, אך מחשבותיהם נדדו הרבה מעבר לשולחן.

"אין לי ספק," אמר טארק בקול שקט אך טעון בכובד האחריות. הוא עמד בראש השולחן, כשעיניו מתמקדות במפה הפרושה לפניו, כמו מנסה למצוא בה תשובות לשאלות שלא נשאלו. "רוקווד חזר."

המילים שלו ריחפו באוויר, קפואות כמו רוחות החורף שחדרו מדי פעם למערה.

החדר הוחשך מעט מהלהבות הרועדות של המנורה שבמרכזו, בעוד חברי המחתרת הביטו בו.

היו שנשמו עמוק יותר, אחרים זעו באי נוחות על מושביהם. רק ליילה, שישבה מרוחקת מעט בפינה, לא הראתה שום רגש. המבט שלה, קפוא וחד, ננעץ בטארק.

"אתה שומע את עצמך?" רודאן פרץ בצחוק קצר ומתנשא, נשען ברישול על הקיר שמאחוריו.

הוא היה הצעיר שבקבוצה, תוסס תמיד, חצוף וחד לשון. "רוקווד? באמת? מי הביא לך את הרעיון הזה – אחד מהסיפורים של הזקנים ליד המדורה?"

"זה לא סיפור, רודאן," טארק השיב, מרים מבטו לעברו. "השמועות על היעלמויות, הדיווחים על צללים בכפרים המרוחקים – אתה חושב שזה סתם צירוף מקרים?"

רודאן משך בכתפיו, חיוך מתנשא על פניו. "אני רק אומר שאולי, רק אולי, אנחנו מפחדים מהצל של עצמנו. מה הלאה? נשמע שמועות על דרקונים בשוק?"

"זה לא רק זה," קולה של ליילה נשמע לפתע, קר כמו להב מפלדה שהונח על השולחן. היא התקדמה מעט, והצללים שמאחוריה נראו כמעט כמו שלוחות של רוחה."זה גם הנסיכה."

כולם עצרו, מבטים נעוצים בה כמי שמחפשים להבין למה היא מתכוונת. היא לא דיברה הרבה, אך כשכבר עשתה זאת – כל מילה שלה נשמעה כמו פעמון אזעקה.

"הנסיכה?" רודאן שב וצחק, אך היה משהו רועד קלות בקולו. "תני לי לנחש. היא גם מכשפה בסתר שמערבבת שיקויים באחוזה שלה?"

"אני לא צוחקת, רודאן," היא ענתה, קולה חתך את הציניות שלו. "ראיתי אותה. שמעתי אותה מדברת על רוקווד. לא כסיפור, לא כזיכרון רחוק. היא דיברה כאילו היא יודעת איפה הוא, כאילו היא מחכה למשהו."

"הנסיכה?" טארק דיבר סוף סוף, עיניו בוחנות אותה. "העם אוהב אותה. היא תמיד עוזרת לעם, כולם מרוצים משלטונה– למה שתהיה מעורבת במשהו כזה?"

ליילה הישירה אליו מבט קר ומרוחק. "שאל את עצמך: למה מישהי כל כך רבת עוצמה, כל כך מתוחכמת, תישאר רק דמות של חסדים ועצות טובות? אולי יש לה תוכניות שאנחנו לא מבינים. אולי אנחנו רק כלי במשחק שלה."

רודאן גלגל עיניים, עדיין נאחז בהתנשאותו. "ליילה, עם כל הכבוד, את תמיד רואה תככים גם כשאין שום דבר. אולי הגיע הזמן שתפסיקי לחשוב שכל העולם נגדנו."

המילים פגעו, אבל ליילה, כמו תמיד, שמרה על הבעת פניה חסרת הרגש.

"אתם רוצים להתעלם מזה?" היא אמרה בשקט, כמעט בלחישה. "בבקשה. שבו כאן ותמשיכו להאמין באגדות על האישה הטובה. אבל אני לא אחכה שהכול יתמוטט סביבנו."

היא קמה והחלה לצעוד אל מחוץ למערה, אך לפני שיצאה לחלוטין, עצרה והביטה אחורה. "רוקווד אולי כאן. והוא לא לבד."

השקט שנשאר אחריה היה כבד כמעט כמו האפלה במערה.

טארק נאנח והעביר יד על פניו. "לפי מה שזכור לי, ליילה מעולם לא טעתה בחשד מסויים, יש לה יכולת חשיבה יוצאת דופן, רק צריך להבין אותה, אבל הפעם..."

רודאן, לעומת זאת, נעץ בטראק מבט כאומר 'אמרתי לך' ונשען שוב על הקיר, אך הפעם בלי החיוך הרגיל שלו.

הפרק הקודם		הפרק הבא