כתבת מואשמת

ללל, כפי שהיא אמרה את שמה עוד יותר הצטמקה בפינתה. היא הכירה את ריטה סקיטר מהימים בהם היא היתה בחוץ, חופשיה. היא דווקא העריצה את סקיטר, אך עכשיו היא גילתה שהיא לא ממש מחבבת אותה.

"סליחה, אבל את ברצינות ריטה סקיטר?" היא אזרה אומץ, "ובכלל, קוראים לי שובל".

"כן, אני היא האדירה מכל" חייכה ריטה בעוד בוחנת את ציפורניה שעליהם הצטבר שכבות של לק מבריק ונוצץ.

"פעם, כשהייתי בחוץ, הייתי בחוץ, הייתי קוראת את הכתבות שלך בשקיקה" היא המשיכה, כשהיא יודעת שמילים אלו ירגיעו את האישה, בדיוק כמו שהתחנפה לשותפת תא האחרונה שלה.

"אני יודעת שיש לי המון מעריצים" היא אמרה אבל נזכרה שחוק ראשון שהציבה לעצמה בתחילת דרכה היתה להצטנע, אבל אחר כך לבטא את האושר, "זה לא כזה קשה". טעות חמורה. עכשיו שובל תחשוב אותה למנופחת, אז היא החלה לגדף ולצעוק, מה אכפת לה לאבד מישהי שריקה כצימוק.

"אהבתי את הדרך בה קיבלת מידע על אחרים"

כן!!היא הוליכה שולל את שובל המצוקמקת.

"אה, יפיפיה שלי. מדוע השליכו אותך לתוך החור הנידח הזה? במה פשעת?" אמרה ריטה במתיקות, משחקת ברגשותיה של מי שעמדה מולה, שעכשיו חשבה שריטה נחמדה ולא פחות. איזו אכפתיות.

"אוי, זה נורא. את תישנאי אותי על מעשי!" זעקה שובל."

"לא אני לא. בבקשה ספרי לי יפתי הקטנה" המשיכה ריטה במשחקה, ליבה מלא ארס וזעם על קורות היום.

"לא" סרבה שובל.

"כן, יקירתי. אחרת, כיצד אוכל לחשוף את דיבתם הרעה של שופטייך בנביא היומי?" ריטה לא ויתרה.

כאן שובל נכשלה ונשברה.

"אמי הייתה חולה מאוד. בילדותי סיפרו לי אגדה שאם מישהו שקרוב לליבך חולה יש להרוג כל מי שנקרה בדרכך עד שהחולה מתרפא, וכך היה. כך עשיתי עד שהיא מתה. לבסוף ההילאים תפסו אותי, וכאן אני".

"סיפור נורא" דיברה ריטה כמרחמת עליה, "אבל פעלת מתוך יאוש, יש לשים את שופטייך באזקבן במקומך. שינשקו אותם הסוהרסנים" גינתה ריטה במשחקה עם טרפה.

"זה לא הכל, שברו את שרביטי"

"נורא ואיום"

שתיקה שררה לכמה רגעים, ריטה נהנתה מכל רגע.

היא פנתה אל סורגי התא וצעקה:"אפשר מראה, לק, אציטון, סומק, אודם ומסרק?! תודה".

סוהרסן התקרב אליה, ליבה של ריטה נמוג מפחד. אך הסוהרסן חלף על פניה מבלי משים. במקום הסוהרסן בא גמד בית עם פתק שבוא היה כתוב:

לגברת סקיטר שעדיין לא ברור אם פשעה או לא,

כעת אין לך זכות כעצירה לדרוש שיביאו לך דברים פן תשתמשי בהן לרעה.

אם ברצונך להשיב או לבקש דבר מה מסרי אותם לגמד בית אשר הביא את פתק זה,

שהות נעימה, צוות אזקבן.

 "תוציאו אותי מכאן!" היא צעקה, הגמד הינהן והלך. ריטה הביטה בשובל ובליבה גמרה אומר לסיים את המשחק, לפרוק את זעמה.

"שובל, בואי. אראה לך דבר מיוחד שלמדתי כדי להפיג שיעמום" היא קראה לעברה.

בתמימותה של שובל היא באה.

"אווץ'!" צווחה שובל. העקב של ריטה בטעות עלה על רגלה של שובל.

"שקט! ציוותה ריטה.

שובל נדמה מיד. "אראה לך מה הדבר המיוחד ההוא" כך היא אמרה ואז, היא ציוותה על שובל המסכנה לעסות את רגליה, וכך היה.

"אוי, איך הייתי רוצה שתמיד תהיה לי משרתת כזו" גירגרה בהנאה ריטה.

"ארוחת ארבע הגיעה!" הכריז קול משום מקום וארוחה של קערית דייסה הופיעה על השולחן יחד עם תה קר מיד אחר כך הופיעה אותה המנה לעוד אדם.

שובל פנתה לאכול אך ריטה עצרה בעדה. "הארוחה כולה שלי" אמרה בנזביות ריטה.

כך התמשך היום, וביטנה של שובל היתה ריקה, וכך היה גם ביום למחרת, עד ש....

הפרק הקודם		הפרק הבא