בתו של וולדי או המהומה בהוגוורטס ממשיכה

*תופיםתופיםתוופים*

OMGOMGOMG!!!!!!
אני לא מאמינה שסיימתי עונה אחת של הפאנפיק הזה!!!!
לא חשבתי שאני אחזיק מעמד!
אבל הנה,אני פה!!!
ואני רוצה לומר תודה לכם-כי בלעדיכם הפיק הזה לא היה מתקיים(רציני שלא-הייתי מתייאשת ממנו מזמן!)
וואו!!!!
קיץ!!!איך אני אוהבת קיץ!!!חופש!!!!
נראלי רק הוא נתן לי אנרגיות לסיים את הפרק!

טוב,אז נכון שאמרתי שאני אעשה פרומו לעונה השנייה?
אז בבקשה:
http://www.youtube.com/watch?v=rWT6WnxoEak

זה הלינק לפרומו:)

את כל הספוילרים שעליהם חשבתי בשביל העונה השנייה אני אכתוב אחריי הפרק:)
אז תהנו!
הנה פרק 20 ואחרון לעונה!

--

"כעת כולם יודעים שוולדמורט חזר,הם אינם יכולים להכחיש זאת."
"שר הקסמים ינסה בכל זאת."
"הוא יכול לנסות,אך האנשים אינם טיפשים,הם יודעים מה קרה באמת."
רוז שמעה.היא פתחה את עיניה וראתה קיר לבן.היא במרפאה של הוגוורטס.כעבור מספר רגעים היא הבינה שהיא שומעת דו-שיח אשר היא לא אמורה לשמוע ומיהרה לעצום את עיניה ולעשות את עצמה יושנת.
"איך פוטר?"זה היה קולה של פרופסור מקגונגל.
"הכאב בשל אבדן סנדקו גדול יותר מהכאב הפיזי."פרופסור דמבלדור ענה לה.
"ומה לגביי סמית'?"רוז התרכזה עוד יותר בשיחה.
"היא איבדה את המשפחה היחידה שאהבה וכעת כל העולם יודע סוד שהיא לא רצתה שיידעו.ילדה מסכנה."
"היא חזקה."
"אני יודעת שהיא חזקה,אבל האם היא חזקה מספיק כדי להתמודד עם כל העולם לבדה?"
אמא...היא מתה...רוז נזכרה.אביה ה"יקר" הרג אותה ועכשיו כולם יודעים שהיא ביתו של וולדמורט.הכאב עליו דיבר דמבלדור חזר אליה עם הזכרונות.
"אתה-יודע-מי ינסה להשיג אותה,עכשיו כשהוא יודע שהיא היורשת שלו..."קולה של מקגונגל היה מודאג.
"היא תוכל להחזיק מעמד חודשיים וכאן היא תהיה בטוחה.אני מקווה שתוך שנה נוכל לנצח אותו."דמבלדור היה מסתורי יותר ממה שהוא היה בדרך-כלל.
"אלבוס...מה אתה מתכוון לעשות?"
"אני?אני לא מתכוון לעשות דבר מלבד לעזור להארי להביס את וולדמורט."
"אתה מסכן את הילד,אלבוס!"
"זה הגורל שלו,מינרבה...וכעט בואי נעזוב את החדר,אחרת נעיר את רוז..."
לאחר כמה שניות רוז שמעה טריקת דלת חלשה ופתחה את עיניה.
מה דמבלדור הולך לעשות עם הארי?זו הייתה שיחה מוזרה.אבל בדבר אחד הם צדקו-אף אחד מהם לא ידע אם היא חזקה מספיק כדיי לעמוד מול כל העולם לבדה.

--

רוז הלכה מהר ככל שהיא יכולה לעבר החדר שלה.היא השתחררה מהמרפאה ולא רצתה להיתקל באף אחד.היא נכנסה במהירות לחדר המועדון של גריפינדור ועלתה לחדרה.
לאחר כמה מאמצים היא הבינה שהיום ה-29 ביוני.היא הייתה חסרת הכרה במשך 10 ימים.היום כבר הגיע לקיצו וכולם כבר ישנו.מחר היא תעזוב את הגוורטס לחודשיים.
אביה ינסה להשיג אותה לעצמו,לפי מה שדמבלדור אמר...היא צריכה למצוא כמה כשפים שיגנו על הבית.היא הכניסה את כל הדברים בחדר לתוך המזוודה שלה ויצאה בשקט מהחדר.היא הלכה לספרייה והלכה למחלקת "כשפי הגנה".
"אצ'יו ספר כשפי הגנה על הבית."רוז לחשה לשרביט הקסמים שהוציאה מכיסה.מהמדף התעופפו אליה כמה ספרים עבים,אותם רוז תפסה.היא עברה עליהם וישר זרקה שלושה מהם-הכשפים בתוכם היו לכמה אנשים והיו מאוד קשים לביצוע.רק בספר השישי עליו עברה היא מצאה כישוף אותה יכלה לבצע.הכישוף היה אמור להגן על בעלי הבית עליו בוצע הכישוף מקללות.בספר הזה היא גם מצאה כמה שיקויים להגנת הבית מפני אורחים לא רצויים ומספר פריטים קסומים המגינים גם הם.היא לקחה את הספר וחזרה במהירות לחדרה,שם היא התיישבה על המיטה והחלה לקרוא-היא לא רצתה לישון כלל.

--

רוז ניתקה את מבטה מהספר רק כאשר החלה לשמוע קולות מעבר לדלת.היא הביטה בחלון-בחוץ לא שרר חושך-היא הייתה צריכה לאכול ארוחת בוקר ולאחר מכן לעלות לרכבת ללונדון.
רוז לא ידעה מי ידע על אביה,לכן היא לא רצתה לצאת מהחדר הבודד והרגוע שלה.לאחר כחמש דקות היא אגרה את כל כוחה ולאחר שסידרה את החדר ובדקה שהיא הכניסה הכל לתוך המזוודה,היא יצאה מהחדר וירדה בגרם המדרגות.הילדים אשר על-פניהם חלפה נרתעו ועל פניהם הופיעו הבעות של פחד ותיעוב.אף אחד בחיים לא הביט בה בצורה כזו-היא תמיד הייתה מוקפת בחברים אשר העריצו אותה וכל מי שקינא בה או שנא אותה אף פעם לא הראה לה זאת.הביטחון של רוז ירד עוד יותר.
היא הגיעה לחדר המועדון,שם כאשר הבחינו בנכחותה נוצרה דממה צורמת.היא חיפשה את פניהם של רון,הארי והרמיוני אך אלה הסיטו את מבטם.
רוז מיהרה לצאת מחדר המועדון.לאחר ששוטטה במסדרונות של הוגוורטס,בעודה מנסה להתחמק מכל התלמידים,היא הבינה שהיא צריכה לראות את דמבלדור.
היא ידעה בערך איפה המשרד שלו נמצא-הרי היא ביקרה בו כמה פעמים.לאחר מספר דקות היא הגיעה לפסל המוביל למשרד של המנהל.
"סיסמא?"הפסל שאל.
"אני לא יודעת,אני צריכה לדבר עם פרופסור דמבלדור."רוז אמרה.
"לא ניתן להיכנס ללא סיסמא."
"זה ממש חשוב!"רוז החלה לאבד את עשתונותיה.
"זה בסדר,הסיסמא היא 'נזלת עוג'."קול עמוק אמר מאחוריה.דמבלדור התקדם לעבר הפסל שזז וחפש דלת.
רוז עלתה אחריו בגרם המדרגות והחלה לדבר רק כאשר המנהל התיישב בכיסא שלו.
"היכן אמא שלי,פרוספור?"
" עברה לעולם הבא,נשמתה עזבה את המימד הזה.אני מאמין שקוראים לזה 'מוות'."הוא אמר במסתוריות הטבעית שלו.
"אני מבינה שאמא מתה!"רוז צעקה,אך מייד החלישה את קולה,"אני רוצה לדעת מה עשיתם לגופה שלה."
"קטרין קדארה סמית' נמצאה אתמול בביתה.היא קיבלה התקף לב והרופאים הגיעו מאחור מדיי."היא לא ידעה שדמבלדור יכול לדבר כך-כך פשוט על מוות של מישהו.
"זה המוות שארגנתם לה?ברצינות?היא נרצחה!"רוז התקשתה לדבר על אמה בלשון עבר.
"אני מצטער,רוז.אני יודע עד כמה זה קשה לך,אבל את רוצה שיתייחסו אלייך כמבוגרת,וחלק מזה היא קבלת האמת,גם אם היא מרה."
"מה אני אמורה לעשות?"
"מחר תתקיים הלוויה של אמך.את תצטרכי להיות שם ולשאת נאום,למרות הקושי.אמך הורישה לך את כל רכושה-כמות לא קטנה בכלל!את תוכלי לספק את צרכייך מבלי לעבוד לעת עתה...את תצטרכי ללמוד להגן על עצמך.אם אינך יודעת,כעט שוולדמורט יודע מי היורש שלו,הוא ינסה להשיג אותו,או להרוג אותו."
"אבל כל העולם יודע עכשיו שוולד מורט הוא אבא שלי.אני לא יכולה עם המבטים מאשימים והשונאים האלה.הם הורגים אותי."רוז לחשה.
"אני יודע,רוז.ואני יודע שאת חזקה.לכן תצטרכי לאגור את כל כוחך ולהראות שזה שהוא אביך לא אומר דבר עלייך.את חייבת להצליח יותר ולהראות שאת לא הולכת בדרך שלו."
"ומה אם אני כן?מה אם הגורל שלי הוא לשרת את אבי בדרך לתקופה אפלה?"
"אם זה היה גורלך,לא היית נבחרת לגריפינדור,שבו עזרה וכבוד הם ערכים חשובים ביותר.את לא תתני לאנשים להפיגע."
"תודה על כך שאמרת לי מה עשיתם למאמא,פרופסור.להתראות עד לשנה הבאה."רוז אמרה בקור ויצאה.המנהל כמעט ולא עזר לה.היא עדיין הייתה כעוסה,מפוחדת ועצובה.
"רוז,את חייבת לחזור לפה בשנה הבאה,"הוא אמר כשרוז הגיעה אל הדלת,"פה,את תהיי בטוחה.אנחנו לא ניתן למה שקרה לאמך לקרות גם לך."
רוז לא ענתה לו.היא יצאה מהדלת וירדה במהירות במדרגות.היא החלה לבכות מבלי רצונה,הדמעות זלגו במורד לחייה בעודה חולפת במהירות על-פני המסדרונות.היא עברה דרך המדרגות הגדולות ושמה לב למאלפוי עם מזוודה בידו.הוא הבחין בה.
"רוז..."הוא רצה להתקרב אליה,אך הדמעות שטפו את פניה בפרץ חדש והיא מיהרה עוד יותר לחדרה.היא נעלה את עצמה ובכתה עד שקראו קריאה אחרונה לכל העצלנים אשר לא סידרו את מזוודותיהם עד לרגע האחרון.

--

את הנסיעה ללונדון רוז העבירה בבהייה בחלון.איש לא העיז להיכנס לקרון שלה,לכן הוא היה שקט-בדיוק מה שרוז רצתה באותו הרגע.היא לא שמה לב איך הם הגיעו ללונדון,היא חשבה שעברו רק כמה דקות בודדות.
לאחר שהיא הוציאה את מזוודתה היא התהלכה לכיוון הקיר,דרכו היא הייתה צריכה לצאת לעולם בו לא יינעצו בה מבטים שונאים.היא תחזור לעולם המוגלגים.
בדרכה היא הבחינה בקובץ ג'ינג'י ומיד נעצה מבט בו.פרד עמד במרחק כמה מטרים ממנה.
פרד...היא שכחה שיש לה אותו!הוא יבין אותה!הוא אוהב אותה...
אך על פניו לא הייתה שום שמחה.הוא היה עצוב והביט ברוז בצורה בה הוא בחיים לא הביט בה.
"פרד..."היא אמרה והתקרבה אליו.הוא צעד לקראתה.
"רוז...שמעתי על זה שאת-יודעת-מי-"הוא לא סיים את המשפט.
הדמעות אותן רוז רק עצרה היו קרובות מדיי לחלק החיצוני של גופה.

"יש לי רק שאלה אחת.את ידעת את זה כשהגעת להוגוורטס?ידעת את זה כשהתחלת לצאת איתי?"השאלה הזו הכתה ברוז יותר מכל המבטים יחד.
"פרד..."היא התחננה.פניו נשארו קרות.לבסוף רוז הנהנה קלות.
"אני מבין..."הוא אמר והסתובב.
"פרד,חכה!אני אוהבת אותך!"היא המשיכה בקולה המתחנן ונאחזה בידו.הוא לא ענה לה,רק ניער את ידה והמשיך ללכת,עד שהיא לא ראתה אותו יותר.
עד לפני כשבועיים היה לה הכל-משפחה,חברים,אהבה.כעט היא הייתה לגמריי לבד בעולם הזה.
דמבלדור צדק פעם נוספת.רוז לא יכולה להתמודד נגד כל העולם לבדה.

--

אני מקווה שאהבתם:)
עכשיו לעונה השנייה:

רוז חוזרת להוגוורטס,בלי משפחה,עם לב שבור,כשכל העולם שונא אותה...
טוב אולי חוץ מכמה אנשים בודדים.
היא תגלה סוד אפל על מישהו והיא תצטרך להבין אם היא יכולה לשמור אותו-
למרות כל הכאב והשנאה שהיא חשה,למרות האהבה הלא ברורה שלה,למרות ההחלטות הגורליות שהיא צריכה לקחת...
למרות הכל!

אני מבטיחה לכם שזאת תהיה עונה מעניינת!!!!!
אני מקווה להתחיל אותה בתחילת אוגוסט,כי אני רוצה טיפה לנוח ולחשוב על בסיס לעלילה(שהוא טיפה יותר ממה שכתבתי למעלה...)
אז תישארו מעודכנים:)

(לינק לפרומו של העונה השנייה- http://www.youtube.com/watch?v=rWT6WnxoEak )

אוהבת אתכם מאודמאודמאוד!!!!
נטלי:)

הפרק הקודם		הפרק הבא