Too perfect

התגעגעתי אל המחנה. זה היה אחד מהמקומות האהובים עליי, ולא רק בגלל הלגיטימציה לדקור את לוק ולתרץ את זה כטעות תמימה. פאפא ואבוש חיבקו אותי ואת לוק חיבוק אחרון לפני שנעבור את המגן הקסום.

"אל תעשה הרבה צרות" אמר אבוש, "ואת אל תתבודדי יותר מדי"

"אוף" נאנחתי.

פאפא חיבק אותי, "תדאגי ללוק, בסדר?"

"ברור" עניתי, "אבל חשבתי שאנחנו בני אותו גיל"

"שנינו יודעים שלוק מתנהג כמו בן חמש."  הוא אמר והסתכל עליי,המבט בעיניים שלו היה מוטרד.

"הכל בסדר פאפא?" שאלתי.

"כן,אני לא מרגיש כל כך טוב" אמר פאפא.

לרוע המזל, אבוש שמע אותו. אבוש הוא רופא והוא מאוד מקפיד על בריאות וברגע שפאפא לא מרגיש טוב.אבוי.

"מה זה אתה לא מרגיש טוב?! למה אתה לא אומר כלום?!" הזדעק אבוש, "קר לך? חם לך? אני אמרתי לך, לא לובשים בגדים שחורים אבל לאאאא, ניקו סולאס-די אנג'לו עושה מה שבא לו! בלי להתחשב בבעלו המסכן!"

"אוי,אלים" נאנח פאפא, "פשוט תברחו לפני שהוא יתחרפן עוד יותר"

אני ולוק הינהנו וחצינו את הגבול אל עבר המחנה כשאנחנו שומעים את אבוש קורא משהו על קוביות קרח.

"זאת הייתה בריחה מוצלחת" אמר לוק.

"אני מסכימה.אבוש אפילו לא שם לב שנעלמנו"

ואז לפתע רצה לעברנו נערה גבוהה ובלונדינית מכיוון ביתן הרמס.טורי שרמי.

היא הייתה גבוהה,מקלונית,שזופה ובלונדינית ובעלת עיניים כחולות נוצצות. היא הייתה אתלטית ורזה וכדי להדגיש את זה אף יותר היא נהגה ללבוש מכנסי ג'ינס קצרים. היום היא לבשה קרופ טופ לבן וג'ינס קצר כהה.

"היי!" היא חייכה וחשפה טורי שיניים לבנות בוהקות. אם זה לא היה ברור, היא הייתה בת הרמס מובהקת ואחת מחברותיי היחידות.

"היי טורי" ענה לוק וחייך גם הוא חיוך רחב.

"מה קורה?" אמרתי אני.

"הו, הכל פשוט מושלם! קיבלתי את החולצה הזאת וכתוב עליה פה" אמרה טורי בהתלהבות והצביעה של צד ימין העליון של חולצתה "Be brave. אמרתי שזאת החולצה האהובה עליי? וגם קיבלתי חרב חדשה!" הוסיפה ומשכה בתליון הכנפיים שעל השרשרת שלה ומיד הופיעה חרב ארד שמימי קצרה במיוחד. "קראתי לה להב האומץ!" היא המשיכה לקשקש בשמחה ולוק שיתף איתה פעולה. אתם בטח תוהים לעצמכם איך אני חברה של נערה כזאת, זאת השאלה שאני שואלת את עצמי מדי יום.

"וריי, עדיין יש לך את החרב שלך,נכון? השחורה הזאת? מה השם שלה?" אמרה החצויה הבלונדינית ונקשה באצבעותיה.

משכתי בשרשרת הגולגולת שעל צווארי ומיד הופיעה חרב שחורה לחלוטין.

"אוסקורה" אמרתי והעברתי יד על הלהב. 

אהבתי אותה כל כך שנהגתי ללכת איתה בצורתה הרגילה ולא מוסוואת, שלא כמו לוק, אני סבירה פלוס בחץ וקשת ואף פעם לא הסתדרתי עם פיגיונות, לוק כמו בן אפולו אמיתי בעל חץ וקשת,למרות שיש לו גם פיגיון שאיתו הוא מסתובב בדרך כלל בשם אלונדרה. זה אומר עפרוני, איזה שם רכרוכי. אוסקורה זה אומר אפלה ואני ממש אוהבת את השם הזה.

"כן זה!" חייכה שוב טורי, "שרלוט עדיין לא הגיעה אבל אני מוכנה כבר לכמה אימוני קרב!" אמרה ושתינו החזרנו את החרבות להסוואה שלהן.

פיטפטנו מעט ואז הגיעה שרלוט ג'קסון, שהיא פחות או יותר האמצע ביני לבין טורי. אה, והיא גם הבת של פרסי ואנבת' אם לא הבנתם.

"טורי! ריי! לוק!" היא רצה אלינו ונופפה בידה.

נופפתי לה בידי וטורי רצה אליה בהתרגשות. "אני כל כך התגעגעתי!" אמרה טורי.

"גם אני!" ענתה שרלוט, "ריי, ידעת שאת מנופפת לשלום כמו איזו מלכה?"

לוק ציחקק ושלחתי לעברו מבט מזהיר.

"אני הולך לביתן אפולו אם מישהו צריך אותי!" הכריז לוק והלך.

"אז איך הייתה השנה במחנה?" שאלתי את טורי,וחיוכה נגוז כלא היה. טורי הייתה אחת מהקבועים, לא ידענו למה אבל היא מעולם לא סיפרה לנו על משפחתה.

"לא טוב כלל" היא אמרה, "כל הסאטירים נעלמו לילה אחד ונימפת יער אחת סיפרה שהיא ראתה שהם עזבו מרצונם-"

"הם עזבו מרצונם?!" התפלצה שרלוט, "קשה לי להאמין"

"זה מה שקרה" אמרה טורי בעגמומיות, "רק ג'ט וקולין נשארו מכולם. אנחנו היינו רק 15 חניכים כל השנה ומתוך כל החניכים רק אתן,האחים שלכן ומלודי ואדריאן (הילדים של קליפסו וליאו) ועוד כמה חניכים מגיעים לקיץ. ולא הגיעו כל השנה חצויים חדשים חוץ מקטלינה הבת של אפרודיטה"

"אוי" אמרתי, "זה נשמע נורא"

"זה באמת נורא" אישרה בת הרמס, "עדיף שתלכו לביתנים שלכן לפרוק את החפצים שלכן"

שרלוט נאנחה, "את מאמינה שאני אצטרך לחלוק ביתן עם אית'ן?" אית'ן היה אחיה הגדול בן החמש עשרה ושהיה דרך אגב,אידיוט וחבר טוב של לוק (אני מניחה שזה מגיע ביחד) והם נאלצו לחלוק את ביתן פוסידון, שלא כמו אחותם הקטנה זואי, שהתמקמה בביתן אתנה.

"ליבי איתך" אמרתי וטפחתי על כתפה בנחמה. היא הסתכלה אל עבר ביתן פוסידון וגררה את עצמה לשם. הלכתי לעבר ביתן האדס ושם ראיתי את אחד מחבריי הטובים מחכה לי. איידן קופר, חצוי בן אתנה אשר היה אחד מהקבועים. ידעתי שאבא שלו מת כשהיה בן 6 לכן הפך לאחד מהחניכים הכי וותיקים.

"היי" אמרתי ונכנסתי אל הביתן. למרבה המזל, לא חשבו שאני לא צריכה קירור ואור אז ביתן האדס היה מואר באור שמש ומקורר היטב.

"איזה חביבות יוצאת דופן, ריי! הרשמת אותי.תמיד אפשר לסמוך עלייך לקבלת פנים חמה ואוהבת" אני לא יודעת אם אמרתי, אבל הוא אחד מהאנשים הכי ציניים במחנה.

גילגלתי את עיניי וצנחתי על הספה האפורה, "מה קורה?"

איידן צנח על הספה לידי, שיערו הבלונדיני הבהיר מכסה כמעט את עיניו האפורות הלוחמניות.

"שנה מדכאת. אמרו לך כבר?" 

"טורי סיפרה לי" עניתי.

"טורי לא מודעת לחצי מהדברים שקורים פה" גיחך איידן.

משכתי בכתפיי, "אני יודעת על הסאטירים ועל זה שאין הרבה חצויים-"

"את שמעת על החצוי שהלך אל כיוון הכביש שליד הים כשהוא ממלמל 'אליה,אליה, אדונית הרפאים?' הוא כמעט הגיע עד לכביש לפני שאני ומירנדה מביתן ארס תפסנו אותו"

"לא!" קראתי וזינקתי ממקומי, "טורי לא אמרה כלום!"

"כי טורי חיה בעולם משלה" אמר איידן והזדקף על רגליו, "אני הולך לבדוק אם הגיעו חצויים לביתן אתנה" הוא אמר והסתלק בעודו מותיר אותי עם אלף שאלות.

הפרק הזה מציג שלוש דמויות חדשות. את מי הכי אהבתן? (אני צריכה להפוך אחת מהן ליותר מרכזית אז תגיבוווו)

אל תשכחו להגיב,לדרג ולהירשם ולהמליץ! אני אמשיך בעוד חמש תגובות (אפילו אם אני אצטרך.להמשיך מחר)

הפרק הקודם		הפרק הבא