הארי פוטר והמלחמה על לונדון

פרק 3 - אל תוך מאורת העטלפים


הארי הרגיש את תחושת המחנק המוכרת, כאילו הוא נדחס לתוך צינור גומי, בעוד הקרקע של המחילה נשמטת מתחת רגליו ונעלמת.
מצדדיו הופיעו מידי פעם במטושטש פרד, ג'יני וספיירוס מורה הדרך שלהם, ולצידו המפלצת-לטאה שלו. הארי היה חייב אוויר והרגיש כאילו הראש שלו עומד להתפוצץ. הוא נזכר למה הוא שונא להתעתק.
רגע לפני שנחת הוא דמיין איך תראה לונדון תחת התקפת הפרומונטיות.
הנחיתה היתה פתאומית והוא מילא את ראותיו אוויר והתייצב על הרצפה.
הוא הביט סביבו - הם היו באמצע רחוב של פרוור עשיר בלונדון. מסביבם עמדו בתים ענקיים ומפוארים, חלקם נראים כמעט כמו ארמונות. בכל מקום היו סימני שריפה, לחלק מהבתים היה קיר ממוטט או מכונית הפוכה ומנופצת בחצר.
"וואו", אמר פרד, "סיכסוכי שכנים קשים... "
ספיירוס הסתכל בשעון המוזר שלו. "כמו שאתם רואים - הפרומונטיות היו פה..." הוא הרים את מבטו אל פרד וג'יני, "אתם שניכם וויזלים, נכון?"
"כן".
"אני מצטער להודיע, אח שלכם ביל נפצע הרגע קשה".
הם שתקו.
"איך אתה יודע?" שאלה ג'יני.
ספיירוס הניד בראשו. הוא הסתובב והלך אל עבר קבוצת עצים, שם עמדה הלטאה שלו. היא נראתה עכשיו להארי קצת כמו דרקון - אולי בגלל הרגליים הקצרות והחזקות, או בגלל הגוף הארוך והראש המחודד. ספיירוס ליטף את גופה הבהיר, והצביע אל עבר העצים של הגינה הציבורית. המפלצת הסתובבה והלכה לשם.
"בואו", אמר ספיירוס והתחיל להתקדם בין הבתים הגדולים ברחוב.
הם התקדמו אחריו. המקום היה שקט בצורה מפחידה.
"אולי המקום הזה נראה לכם נטוש, אבל אנשים עדיין גרים ברוב הבתים." אמר ספיירוס. "חלקם יצאו לקרב, וחלקם מפחדים לצאת לרחוב. אתם עומדים לשמור על השכונה הזאת. עכשיו אנחנו בדרך לבית של ראש לשכת ההילאים - ג'רארד פלייטמן".
הם המשיכו ללכת. אחרי כמה דקות עצרו על יד אחד הבתים הגדולים ביותר בשורה - מבנה תלת קומתי שבמרכזו ניצב מגדל. הבית היה מוקף חומת לבנים גבוהה. ספיירוס נקש בשרביטו על השער, והמתין. אחרי כמה שניות השער נפתח, והם נכנסו וחצו את החצר גדולה המלאה עצים מעוצבים.
"תזכרו את המגדל", הצביע ספיירוס על המגדל מעל הבית. הם עלו במדרגות לכניסה והדלת נפתחה לקראתם.
"לקח לך הרבה זמן להגיע!" אישה שמנה חבושה כובע לבן ועגילי זהב גדולים יצאה מהבית.
"לא היו לי אנשים להביא, עד הבוקר". ענה ספיירוס. "תכירי, אלו הם..."
הוא הביט בהם.
"הארי ג'יני ופרד," ג'יני הציגה אותם.
"יפה, אני ברברה פלייטמן. בואו תכנסו", נראה שמבטה התעכב על הארי לחלקיק שנייה.
"אני לא נשאר", אמר ספיירוס לברברה, "לא באתי להשאר. את יודעת כבר מה לעשות - עם המשואה והרב-שקיף".
"כן. חבל. טוב, הייתי צריכה לנחש שלא תשאר, אתה אף פעם לא."
"דבר אחרון," ספיירוס הוציא מכיסו כדור ברזל בגודל של סניץ' והביא אותו לג'יני. "זה כדור עופרת מאורת דרקון. במקרה שהפרומונטיות יתקפו את העמדה שלכם, אתם פותחים את הכדור וכל פרמונטיה בטווח 30 מטר תפגע. אל תשתמשו בזה סתם, אין לנו הרבה כאלה..."
הוא עצר, והביט שנייה בכל אחד מהם. "מכאן האחריות עוברת אליכם. הבאתי לכם את המשימה הזאת רק כי לא היה אף אחד אחר... אני מקווה שזה יסתדר. תהיו אחראים".
הוא הביט שוב בג'יני והלך. הם עקבו אחריו חוצה את החצר ויוצא לרחוב.
" בואו", אמרה ברברה והם נכנסו אחריה לבית.
"בעצם מה שבאתם לעשות", היא אמרה, " זה להקים עמדת שמירה על השכונה שלנו. בטח ראיתם את המגדל כשנכנסתם. אתמול היתה פה התקפה רצינית של הפרומונטיות, והיה פה קרב קשה. כרגע מערכת הקרב נמצאת צפונית אלינו, רחוק יחסית, אבל אף פעם אי אפשר לדעת... רגע, לא הצעתי לכם לאכול, אתם בטח רעבים..."
"תודה, אכלנו לפני שיצאנו..."
"עדיין..." היא הראתה להם את המזווה - שהיה מפוצץ בכל מה שהארי היה יכול רק לחלום עליו, ואמרה שיקחו משם מה שהם רוצים מתי שבא להם. אח"כ היא עלתה איתם לקומה השניה והראתה להם את החדרים.
היו שלושה חדרים ענקיים, אחד לכל אחד, וכל חדר היה מאובזר בציוד שלם. במרכז כל חדר היה מיטה ענקית מצופה כילה מוזהבת.
"טוב, תתמקמו ביינתים, אני יארגן את מה שצריך לשמירות. עוד חצי שעה בערך תרדו לסלון".
הארי לא הגיע עם שום חפצים משלו, ולכן אחרי סריקה קצרה של החדר הוא הלך לחדר של ג'יני, שם היא ישבה כבר עם ג'ורג'.
. . .
במהרה התברר שההשתתפות במלחמה לא היתה הדבר המרגש שהם ציפו לו.
ברברה סידרה בראש המגדל עמדת תצפית, עם רב-שקף, שזה מין טלסקופ שצופה למרחק ומנתח בשבילך מה קורה בשטח. ומשואה - צלוחית שחורה עם להבה בוערת. המשואה היתה מכשיר מתוחכם אותו חילקו בין כל הקוסמים שנלחמו ונועדה להזעיק עזרה ברגע שמישהו נתקל בפרומונטיות. כל מה שצריך לעשות זה לגעת במשואה עם השרביט ולומר "קא-ארווה", ומיד בכל המשואות האחרות האש תתחזק ותנשוב אל הכיוון ממנו הוזעקה העזרה. ברברה הדגישה להם כמה פעמים שאסור להם לתקוף לבד, והם יצטרכו לחכות לכוחות העזרה.
ג'יני העלתה לעמדה את המטאטאים שהביאה איתה שיהיו בהיכון, וחוץ הפריטים האלה, אליהם כולם התרגלו תוך כמה רגעים, היה משעמם בעמדה עד מוות.
ההארי פרד וג'יני חילקו ביניהם את השמירות לשעתיים שמירה כל אחד, כך ששמרת שעתיים ואחריהם יכולת לנוח ארבע, גם ביום וגם בלילה, כולל ארוחות וכל מה שצריך.
שלושה ימים הם שמרו על השכונה השוממת הזאת וחוץ מחתולים מנומנמים שהגיחו מידי פעם ונעלמו, כמעט לא נראתה כל תנועה.
הארי היה עצבני. זה בדיוק כמו להשאר במחילה - לעמוד במקום אחד ולא לעשות כלום.
השעה היתה אחת חמישים וחמש בלילה, וג'יני היתה אמורה להחליף אותו עוד חמש דקות. הדקות האחרונות עברו הכי לאט, והארי הרגיש כאילו הוא כבר חשב עד תום על כל נושא אפשרי בעולם.
שלוש דקות לפני שתיים הארי שמע קול עולה במדרגות וג'יני הגיעה עם שתי כוסות תה.
"אני גמור מעייפות." אמר הארי.
ג'יני הנידה בכתפיה והגישה לו כוס תה.
הארי לקח את הכוס ושאל, "יש חדשות?"
"לא. מאז הפטרונוס האחרון של רון שאמר שהביאו את ביל אליהם הביתה והם מטפלים בו לא שמעתי כלום".
הארי התייסר בכל פעם שג'יני הגיעה להחליף אותו. הם היו חברים טובים והיה להם כיף ביחד, אבל הארי הרגיש יותר. הוא רצה לומר לה משהו אבל מה כבר הוא יוכל להגיד?
"אני חושבת שאנחנו צריכים להעלות לפה ספרים כדי שנוכל להעביר את הזמן", אמרה ג'יני.
" כן, אבל אז לא נוכל להיות עירניים", ענה הארי.
היה נראה לו שכל העמדה פתאום נעשית יותר מוארת.
"הארי...", ג'יני הצביעה אל מאחורי גבו. האור של האש במשואה הלך והתחזק.
"מישהו בצרות." הוא אמר.
צרחה נשמעה מהמרחק. קול של אישה.
"הארי..." קולה של ג'יני היה שקט.
"קאי-ארווה" הארי נגע בשרביטו במשואה והיא מייד הכפילה את גודל הלהבה.
צל ענק ריחף בשמים מעל הבתים הרחוקים.
הארי זכר שברברה אמרה להם לא ללכת לבד, ולחכות לעזרה. אבל עד שהעזרה תגיע יעבור המון זמן.
"בואי", אמר לג'יני ותפס מטאטא.
היא לא הססה לרגע, "בא נמהר".

הפרק הקודם