הארי פוטר והמלחמה על לונדון

המלחמה על לונדון*********

 #############פאנפיק מאת: מייקל ג.

פרק 2

ברגע שנשמעה דפיקה בדלת, הראש של הארי התחיל לפעול במהירות. אלה יכולות להיות פרמוטיות מהאויב – ואז צריך לעצור אותם... או לתפוס אותם חיים, כי המידע שנוכל להוציא מהם בטח יעזור... אבל פחות סביר שאלה פרומוטיות כי כנראה שהם לא היו דופקות בדלת של המחילה, אלא פשוט פורצות את כל הקיר בכח...

כל זה עבר לו בראש בשלוש שניות שכולם נעמדו וכיוונו שרביטים אל עבר הדלת הסגורה. מייד אחר כך הארי התחיל לתכנן הגנה.

"פרד וג'ורג' – תצאו מהדלת האחורית ותאגפו אותם. הרמיוני וג'יני תעלו לקומה השנייה ותתנו לנו משם חיפוי. מהר..." הוא אמר את זה בלחישה וכולם הנהנו. כשהם יצאו, הארי ורון פסעו קדימה עם שרביטים על הפתח. לפני שהם הספיקו להתקרב לדלת, הדלת נפתחה והאור של השמש הזורחת נכנס דרכה וסינוור אותם. הארי ראה צללית של אדם עומד בפתח.

"מי אתה?" שאל, "תזהר, אתה מוקף".

"מוקף?... שיהיה..." הקול היה עבה, קול של גבר, ולא היה מוכר להארי. הארי פעל מייד.

"שתק!" הקללה האדומה פגעה באיש במדויק, אבל חזרה אחורה בלי לגרום נזק וחתכה את הקיר.

"שתק!" צעק הארי והקללה נהדפה שוב.

"פניורי ספקטרום!" האיש כיוון קללה עליהם, ורון עף אחורה ונדבק אל הקיר, מפרקס ומנסה להתחמק כאילו מישהו חונק אותו.       

"חבל שתגרמו לי להכאיב לכם... ילד – אתה זה הארי פוטר?"

כשהאיש דיבר, הארי ראה את פרד וג'ורג' מתגנבים מהדלת הקדמית.

פרד נכנס ראשון – "כדאי לך להוריד מהר את השרביט, אחרת אני וג'ורג' נראה לך מאיפה..."

האיש שרק שריקה קצרה, ומהתקרה של המבואה נפלה על פרד וג'ורג' מפלצת. הארי היה המום, זאת היתה מפלצת דמויית לטאה בגודלם של פרד וג'ורג' ביחד. הם נפלו על הרצפה והיא תפסה את שניהם בפיה ובסיבוב העיפה אותם לגינה. כשקפצה אחריהם כל הבית רעד.

"חבל שזה התחיל ככה" אמר האיש. הוא היה אדם זקן, שיערו היה אפור ופניו היו מצולקות ושזופות.

"מה אתה רוצה?" שאל הארי.

האיש כיוון את השרביט אל עבר רון והלה השתחרר ונפל על הרצפה. הרמיוני וג'יני בדיוק ירדו מהקומה השניה בשרביטים שלופים והארי סימן להם לעצור. אחר כך האיש שרק, ולטאת הענק הביאה את פרד וג'ורג', נדחקה דרך הדלת – סדקה את המשקופים – אבל הניחה אותם בעדינות על הרצפה. הם קמו מתנשפים וכועסים.

"לא התכוונתי להגיע ככה." אמר האיש והכניס את השרביט לכיס גלימתו. "היה לי ניחוש שתתנהגו כמו שהתנהגתם, המצב בחוץ עדין עכשיו. ואתם צריכים להזהר. לעניינינו – דמבלדור אמר לי שהוא השאיר לי חבילה אצלך, הארי פוטר. קוראים לי ספיירוס".

הארי זכר את הפגישה הקצרה שלו עם דמבלדור בחדר של פרד וג'ורג' אתמול. החבילה שדמבלדור נתן לו עוד היתה בכיס שלו.

"איך אני אדע שאתה ספיירוס באמת?"

"אני באמת לא יודע. אבל אולי עצם זה שיכולתי פשוט לקחת ממך את החבילה בכח ובמקום זאת שיחררתי את החברים שלך, אמור לגרום לך להאמין לי. וחוץ מזה – הגיון, פוטר – דמבלדור אמר לך שם שלא הכרת, את השם שלי, ואני מנחש שהוא לא מסתובב ומציע לאנשים ברחוב שכל מי שנקרא ספיירוס יבוא למחילה לקבל חבילות מתנה".

הארי הביט על הרמיוני, והיא הנידה בכתפיה בחוסר החלטיות.

"את החבילה אני אקח ממך בכל מקרה..." אמר ספיירוס.

הארי ניחש שהאיש צודק – אם באמת היה ספק שמישהו ינסה לגנוב את החבילה, דמבלדור היה נותן להארי יותר פרטי זיהוי.

הארי הגיש לו את החבילה, ספיירוס פתח אותה והציץ פנימה, ומייד סגר והכניס אותה לתיק צד שלו.

"אתה יודע מה קורה בשטח?" ג'יני פתאום שאלה את ספיירוס. " אנחנו מנותקים פה."

ספיירוס סקר עכשיו את ששת הילדים שעומדים מולו בסלון. כשהוא הביט בהם, הארי שם לב למין חרב שהיתה תלויה בנדן לצד גופו.

"אני לא יכול לומר לך בדיוק," אמר לה, "אבל אני בדרך לשם עכשיו. בצורה כללית, הפרמונטיות תוקפות יעדים נבחרים – בתים של אנשי מפתח בקהילת הקוסמים, מקומות כינוס. יש אבידות בצד שלנו". הוא סקר עכשיו את התקרה. "אגב, אתם יודעים על מה אתם שומרים פה?"

"אנחנו לא באמת שומרים על משהו, השאירו אותנו מאחורה כי לא רצו שנצא לקרב", אמרה ג'יני.

"לא, לא בדיוק. הם לא סתם השאירו לכם בחצר דרקון, וההגנות שהייתי צריך לעבור כדי להכנס לפה.." הוא הביט בהם שוב, "לא סתם שמו אותם."

"אבל אם אנחנו לא יודעים על מה אנחנו שומרים, אז איך אנחנו אמורים..."

"נכון." האיש שלף מכיסו מין שעון גדול והביט בו.

"ולמה צריך פה כל כך הרבה מאיתנו?" הוסיפה ג'יני.

"את שואלת יותר מידי שאלות" אמר ספיירוס. הוא שרק ללטאה שלו שעמדה על יד הפתח והיא נדחקה החוצה מהבית ויצאה לכיוון השער.

"אנחנו באים איתך לקרב." אמר לו פרד פתאום. כולם הביטו בו בהפתעה.

"נכון." אישרה ג'יני.

"ממש לא" אמרו הרמיוני וג'ורג' ביחד.

"אז אתם תישארו פה", אמר להם ג'יני, "ואנחנו נלך איתו".

הרמיוני התחילה להרצות להם שאי אפשר, וצריך להשאר...

הארי הביט על רון, ורון הניד בראשו לשלילה.

זה הרגיש להארי מוזר. הוא לא חשב שזה יקרה, אבל הוא היה מודע לכך שאנשים נלחמים אי שם והוא וחבריו נשארים. מצד שני באמת אמרו להם להשאר...

"אנשים", קטע אותם ספיירוס וכולם השתתקו. "אני לא לוקח איתי אף אחד."

הרמיוני חייכה חיוך קטן של הקלה.

"לפחות תראה לנו את הדרך", ביקש פרד.

"לא! אתם לא יכולים..." התחילה שוב הרמיוני.

"הרמיוני, די." היסתה אותה ג'יני.

ספיירוס הביט בפרד. "להראות לכם את הדרך?... לאן אתם רוצים להגיע?"

"איפה שכולם נלחמים", אמר הארי. כולם הביטו בו. הוא בחר צד. הוא ידע עכשיו – אם המלחמה הזאת באמת גדולה כמו שאומרים, זה לא הזמן להקשיב להוראות בלי לחשוב. הם לא חייבים להשאר פה כולם להגן על הבית. חלקם ישארו, וחלקם - הוא ביניהם - יצאו להלחם.

"אם אתם רוצים, נצא עכשיו. אני אפילו אתן לכם בדרך כמה נשקים", אמר ספיירוס ויצא החוצה.

הם הביטו אחד על השני. המבט על פני הרמיוני היה מאשים, אבל רון טפח להארי על הכתף בעידוד.

"אל תדאג, אנחנו נשמור פה", הוא אמר, "טרול לא יוכל להזיז אותנו".

הארי ראה את ג'ורג' מעביר משהו לפרד, ופרד הכניס אותו לכיס. הארי לא האמין שהתאומים נפרדים.

אחרי פרידה חפוזה בין כולם, פרד, הארי וג'יני יצאו מהבית בריצה בעקבות ספיירוס.

"רגע", אמרה ג'יני. היא הסתובבה חזרה ורצה למחסן. היא חזרה משם עם שלושה מטאטאים, והגישה אחד לכל אחד. "אחנו נלחמים מול יצורים שעפים, כדאי שיהיה לנו את זה."

בזמן שהם יצאו מהחצר, הארי הרגיש מאושר שג'יני באה איתם, ולא רק בגלל שהיא חכמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא