אנימאגוסים.

אנימאגוסים // פרק שני: חותמת נחש ירקרק

״רגע, עדיין לא פתחת אותו?״ שאלה לין בסקרנות, מנגבת את האיפור המרוח וכמה דמעות מלוחות עם שרוול החולצה הגדולה שלה.

״חיכיתי לך.״ אמרתי לה בשקט, ״לא רציתי לפתוח בלעדייך.״

היא הסיתה את אחד התלתלים הבהירים הסוררים. ״תודה, מאת׳״

המכתב נראה מתקלף ומיושן יותר מאשר כמה שחשבתי שהוא יהיה, והינשוף שהביא אותו עדיין עמד וחיכה על אדן החלון, משיר נוצות אפרפרות מעל המיטה שלי. החותמת הייתה עגולה וירוקה, בתוכה סמל נחש מסתלסל על עמוד - סמל המשפחה שלנו.

לין הסירה בעדינות את החותמת, פותחת באטיות את המעטפה, ושולפת את מכתב הקלף הקצר. היא פרמה את הקשר של החוט שהקיף את הסליל המגולגל, ונתנה לי את המכתב. ״תקריא.״

לקחתי את המכתב ממנה בידיים רועדות, כאילו יודע מה עומד להיות כתוב שם. ההורים לא כתבו לנו במשך יותר משנה, ואת כל החופשים בילינו בהוגוורטס הריק.

״מקרה חירום. תגיעו מהר!״ אמרתי, מקריא את המכתב. ״וזהו. בלי ׳ילדינו היקרים.׳ בלי, ׳סליחה שלא כתבנו עד עכשיו׳. ממש תודה להם.״

לין חטפה מידי את המכתב, מסתכלת על הכתב. ״זה לא הגיוני. זה לא הם. הם לפחות, לא כתבו את זה.״

״אולי זה מלכודת?״ הצעתי, ״מישהו רוצה שנברח מהוגוורטס ונקבל עונש״

״נו באמת...״ הפטירה לין, לא מוכנה לקבל את ביטול ההרפתקה. ״נראה לך שלמישהו אכפת מאיתנו מספיק בשביל זה?״

הנהנתי. ״טוב, יש בזה משהו...״ הסכמתי איתה בעצב.

״אז מה עושים עכשיו?״ היא שאלה אותי, מצפה לתוכנית מוכנה. 

״ממ, נשארים בהוגוורטס ומחכים שהפרשייה הזו תסתיים?״ הצעתי.

״לא, גאון. איך יוצאים מהוגוורטס. הלילה.״

הפרק הקודם