מנהרת הקסם

סליחה שהפרק קצר.

ההבנה שאנחנו גם חזרנו לעבר וגם שהארי פוטר הוא אמיתי, הייתה כל כך מוזרה למחשבה.
התלמיד – אבא שלי, שם לב שאנחנו מסתכלים עליו והסתכל עלינו  במבט מוזר.
"א – " שרון נתנה לי משיכה חזקה בכתף ותקנתי את עצמי. "א  - שלום."
התלמיד, שהוא בעצם אבא שלי, שזה בעצם אומר שקוראים לו דויד  התסתכל עלינו כאילו נפלנו מהירח. "אתם יהודים?"
"We? Juds what ?hahaha!”

ניסתה שרון לזייף צחוק.
חשבתי שהוא יסתכל עלינו סתם ככה, במבט מוזר, אבל להפתעתי הוא התחיל פשוט להתפקע מצחוק.
"האהאהאה... ברורררררר, שהייתם מצליחים להבין מה אמרתי בלי להיות יהודים או לפחות ישראלים... לא צריך להתבייש ביהדות שלכם. גם אני יהודי – ואני יודע שאתם גם, אני לא טיפש, עובדה שהצלחתי להבין שאתם יהודים – המוח החכם שלנו.. חחח... אני בשנה השישית של גריפינדור. דויד - אבל כולם קוראים לי דייב, שחורי, נעים להכיר." הוא דיבר מהר ואישר את מה שחשבתי. הייתי בהלם...
הוא קרץ לנו. "בואו, אני מניח שאתם חדשים פה. בטח נאבדתם בדרך.  אני אראה לכם איפה המגדל של גריפינדור.. את האמת, נחמד לדעת שיש כאלה שלא יודעים מי אני."

רציתי לצעוק שזה לא נכון, שאנחנו לא מהוגוורטס, ולומר לו: "הי אבא!" אבל הדבר שהכי פחדתי ממנו, זה שיקרה לנו מה שקרה לנו כבר בעבר ושנחזור לבית ונגלה שאבא שלי זוכר הכל.

לא, זה לא הפרק המלא! אבל קבלו משהו מגניב: אתם יכולים לכתוב בתגובות מה אתם חושבים שיקרה בהמשך (אפשר סתם להגיד: "שהם יגלו שאמא של שרון ואבא של דן היו זוג בהוגוורטס," ואפשר ממש לפרט. אפשר לכתוב לי גם בינשוף. אם אף אחד לא יכתוב, אני פשוט אכתוב את ההמשך המקורי (שעוד לא כתבתיי אבל נמצא לי בראש :)

הפרק הקודם		הפרק הבא