גלקסיות בהישרדות

שלושת החלליות נחתו באיטיות ובשאגת מנועים במרכז הכיכר הגדולה.

מוגלגים צרחו ורצו לכל עבר.

ג'יימס עצמו היה מהופנט לחלוטין. הוא ידע מספיק מאן ושאר חבריו בני המוגלגים שיש המוני סיפורים ואגדות על חלליות של חייזרים מכוכבי לכת שנחתו בכדור הארץ והמיטו עליו הרס וחורבן. מאז שהוא הכיר את ליאנה הוא התוודע לעובדה שיש חיים אחרים על עוד כוכבים אי שם בחלל אבל שום דבר לא הכין אותו לכזה דבר.

לאט לאט המוגלגים חדלו מלצרוח והשתתקו ובהו בשלושת החלליות.

שיירה ארוכה של ניידות משטרה הופיעה מאחד הרחובות. חמישה מסוקים חגו מעל הכיכר.

מתעדכנים מהר, המוגלגים... חשב ג'יימס. הוא שלף את שרביטו ושם לב שעוד כחמישה אנשים שעמדו בכיכר שלפו גם הם את שרביטיהם. אף מוגל לא שם לב לכך או שחשב שזה מוזר או יוצא דופן, אחרי הכל שלושה חלליות הרגע נחתו מול העיניים שלהם. תשומת הלב שלהם הייתה מרוכזת במקום אחר.

לפתע החלק הקידמי של החללית החל להתרומם. חושף מאחוריו מסדרון אפור ארוך ומאיים. רמפה אפורה החלה לרדת מן החללית אל האדמה.

ג'יימס פער את עיניו בתדהמה. הצרחות סביבו התגברו והאנשים החלו לנוס ולברוח.

מן החללית ירדו שני יצורים מחרידים. הייתה להם צורה אנושית. הם הלכו על שני רגליים והיו להם זוג ידיים וראש אבל בזה זה הסתכם. כל גופם היה מכוסה בפרווה שחורה/סגלגלה. כפות רגליהם היו כמו של דרקונים, עם תפרים שחורים עבים וגסים. הפנים שלהם היו מעוותות כמו של גורילה והחלק הכי גרוע היה העיניים שלהם. הן היו כתומות ואפילו מן המרחק שג'יימס עמד הוא שם לב לאישונים המחורצים כמו של נחש.

ביניהם הלכה בחורה. ידיה היו כבולות באזיקים לידיהם של המפלצות שהלכו משני צדדיה. פניה היו מורכנות. משהו בהליכה ובמראה שלה הציק לג'יימס ולא נתן לו מנוח. בלי לשים לב למעשיו הוא החל לפסוע קדימה כמהופנט.

"כפי שאתם רואים,” אחד היצורים פתח את פיו. קולו יצא כמו גרגור. “אנחנו מחזיקים בידינו בת ערובה אנושית. ואני לא יכול להבטיח לכם שאין לנו עוד כמוה בתוך החלליות האחרות אז לא כדאי להפציץ את החללית.”

ג'יימס ראה בזווית עינו את השוטרים המוגלגים מורידים את השרביט שלהם – מן מכשיר הרג שחור ומאיים.

ג'יימס שם לב שהוא קרוב לחללית עכשיו. קרוב ממש למעשה. שאר האנשים היו רחוקים מאחוריו.

הבחורה הרימה את ראשה ועיניה הכחולות נפערו כשהן נפגשו במבטו.

ג'יימס חש כאילו אגרוף קפוא פגע בו בבטן והוא נסוג אחורנית. “ל..ליאנה?” הוא מלמל בקול סדוק, המום לחלוטין.

מה שקרה אחר כך היה נראה כאילו לקוח מתוך סרט אימא – כמו שהמוגלגים נוהגים לומר.

מספר קולות נפץ נשמעו ולפני שג'יימס הבין מה קורה חמישה בתים בכיכר התפוצצו בפיטריות אש ועשן.

שני החלליות האחרות נפתחו באותו אופן כמו החללית המרכזית והמוני יצורים כמו שני היצורים מן החללית המרכזית נשפכו בהמוניהם. מחזיקים על כתפיהם רובים.

החל קרב יריות אדיר בין השוטרים למפלצות. ג'יימס הלך כמו סהרורי בתוך כל הקטסטרופה כשסביבו מכוניות עולות באש ופיצוצים נשמעים.

לפתע מתוך ההמון דמות מוכרת הופיעה. ניק.

"ג'יימס!” הוא קרא ורץ אליו. הוא עטף אותו בחיבוק עז. “אתה בחיים! לפי הדיווחים במכשירי פלא של המוגלגים עוד המוני חלליות כמו אלה נחתו. כדור הארץ בוער, בן אדם,” הוא צעק ואחז בדש מעילו של ג'יימס ושניהם התעתקו.

הם נחתו בלובי של משרד הקסמים. אזעקה צורמת נשמעה והמוני קוסמים רצו ממקום למקום.

"נ..ניק,” מלמל ג'יימס. “ל..ליאנה.. ראיתי אותה.”

"את מי ראית?” צעק ניק מבעד לכל הרעש.

"את ליאנה,” אמר ג'יימס שוב. “ה..היא היא הייתה ה..השבויה שלהם. הבת ערובה שהם החזיקו.”

ניק הסתובב אליו באחת. הוא היה נראה המום ומבולבל. “א..אבל ליאנה מתה. אתה אמרת שראית אותה מתה.”

"אני יודע,” אמר ג'יימס. “ועכשיו ראיתי אותה בין שני היצורים המחרידים האלה בחללית.”

"אתה בטוח שזאת הייתה היא?” שאל ניק. “בכל זאת, עברו שש שנים.”

"ניק,” אמר ג'יימס בקול קר יותר משהתכוון. “זאת הייתה היא! זאת הייתה ליאנה! אני בטוח בזה!”

הפרק הקודם		הפרק הבא