אהבה קטנה ורחוקה..

תודה רבה ל *בידל הפייטן* הבטא שלי...

ופליז תגיבו שאני אדע אם אוהבים את הפיק או אם לנטוש אותו ולעשות אחד חדש... תודה=)

(אלי)- דמות חדשה

-הרגשתי שאני בחלום.
למרות, שזכרתי שהתעלפתי ואת כל מה שקרה לי לפני כן, אבל החלטתי להחשיב את המאורעות הללו לחלום לא מובן.
תמיד רציתי להיות שחקנית. הייתי טובה בזה, מצוינת אפילו (בלי להשוויץ). חוץ מזה, מה שהאיש בברדס השחור אמר לי, היה לא הגיוני ומוזר מדי, אז הייתי בטוחה שאני מדמיינת. ועם הראש שלי, זה גם דיי הגיוני-.

התחלתי לשמוע דיבורים, לחישות. "מתי היא תתעורר אדוני הפרופסור?" שמעתי קול יפה ומחוספס שלא זיהיתי שואל.
"אני מאמין שעוד היום או לכל היותר עד מחר בערב. היא תהיה בסדר אל תדאג לה." קול אחר זקן יותר ענה.
"תהיו בשקט בבקשה, זה מרפאה פה!" קול של גברת אמר בחומרה קלה.
שמעתי צעדים ודלת שנסגרת. הרגשתי שמישהו מתיישב לידי. שמעתי את נשימותיו הקצובות, הרגשתי יד שהחזיקה בידי וליטפה אותה המרגש היה נעים, אני כנראה עדיין בחלום חשבתי לעצמי חלום טוב. הרגשתי נשימות אשר התקרבו למצחי עד שנגעו בו ונשקו אותם, הלב שלי דפק בקצב מטורף. אף פעם לא הרגשתי ככה. הריח של הפה שלו היה טוב, שפתיו התחברו לשפתי לשנייה זו הייתה נשיקה מרופרפת, וואוו, אם הוא גם חתיך אז יש לי מזל חשבתי, למרות שעוד לא האמנתי במאת האחוזים שאני לא חולמת... אבל ההרגשה לא הייתה בפסים של חלום.
לא, זה בטוח חלום. החבר שלי נייק בחיים לא היה נותן למישהו לנשק אותי ככה.
למרות, שבזמן האחרון התרחקנו אחד מהשנייה, אני חושבת שהוא בוגד בי.

פתחתי את עיני בעדינות, ניסיתי להתרגל לאור המסנוור שהאיר.
ראיתי את היצור הכי מהמם שקיים אלי האדמות- היה לו שיער חום, שהיה מבולגן בצורה יפה, גוף מהמם שבטוח היה שרירי מתחת ל..גלימה? אני מדמיינת או שהוא לובש גלימה, חליפת בית ספר שחורה עם סמל של אריה שכתוב גריפינדור. מזה גריפינדור? אבל באותו הרגע לא היה לי אכפת הוא פשוט היה כל כך יפה. אבל למה הוא יושב לידי בחיים לא ראיתי אותו לפני כן, למה הוא נישק אותי? לא שאני מתלוננת.

הוא ראה שהתעוררתי. "ליל! לילי שלי, את בסדר? כואב לך משהו?" לילי? מי זאת לילי? אין עוד אף אחת בחדר, הוא מדבר אלי?? חשבתי. "לילי?" שאלתי אותו לא מבינה הרי קוראים לי אל', אליה למען האמת. אבל אני מעדיפה אל' או אלי.

בחדר היו מלא מיטות של מרפאה, אני מניחה שזה מה שזה היה.
לא הבנתי למה אני שם. הרי אני מרגישה מצוין למעט הלב שלי שדופק במהירויות, והאנשים שאני לא מזהה. אולי אני בכל זאת חולמת למרות שהתעוררתי עכשיו, אולי זה חלום בתוך חלום? יכול להיות. החלטתי לזרום עם עצמי.

"לילי כואב לך הראש או משהו את בסדר? את זוכרת מה קרה?" שאל החתיך שישב לידי והחזיק לי את היד. "אה.. לא כל כך. מה קרה... התעלפתי?" שאלתי בתקווה שאני צודקת, כי זה היה הדבר האחרון שזכרתי שקרה לי "כן.. את התעלפת ברכבת כשהיינו בקרון.." אמר הקול בשקט. רכבת? לאן אני כבר צריכה לנסוע ברכבת? ובכלל, איפה אני?? ומי זה? למה הוא מדבר אלי כאילו אני חברה שלו? 'לילי שלי' טוב.. אולי האיש עם הברדס השחור אמר את האמת.. אולי..ואולי לא... השאלות התחילו להסתחרר במוחי, ולסחוף אותי איתן, לתוך בלבול אחד גדול.
עדיף שאני לא אספר את זה לאנשים לפני שאני אחקור מה הולך כאן, הם יחשבו שאני מטורפת..

"ג'יימס? לילי התעוררה?" שאל קול מחדר פנימי.
"כן, היא ערה מדאם פומפרי" ג'יימס אמר. אהה אז ככה קוראים להם אני צריכה לזכור את זה.
"ג'יימס אתה יכול להביא לי כוס מים?" שאלתי. הייתי חייבת להביט במראה.

ליד המיטה שלי הייתה שידה כסופה ובמגירה הראשונה היו שרביט ומלא תרופות, לקחתי את השרביט - לפחות הם גם קוסמים פה - ואמרתי במחשבותיי 'סינרוקס מירו' והופיעה באוויר משהו שהיה כמו מראה. הסתכלתי על פני וכמעט שלא הצלחתי להחניק צרחה חלושה, זה לא אני. אני ממש לא נראית ככה השיער שלי שחור, יש לי עיניים חומות, הפה שלי יותר יפה והשיניים אף פעם לא היו ישרות כל כך.
מי זאת? מי אני? לא יכול להיות שהוא צדק האיש בברדס השחור.. או שאולי כן.... ולמה לעזאזל זה קורה דווקא לי? כנראה שאני עדיין בחלום...
'

ישתנו חייך.' קולו עוד הדהד במוחי. מי זה? איך הוא הגיע אלי? איפה אני? איך? והשאלה הגדולה ביותר שעומדת לדיון בראשי- מי אני???

תגובות אנשימים!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא