אהבה קטנה ורחוקה..

הפרק הזה הוא פרק מעבר=)

תגיבו ותדרגו תגידו לי עם אהבתם ואפילו עם לא=)

שוב תודה לבטא שלי *בידל הפייטן* =)

וגם לsabriel123 שאני מתה על הפיקים שלה ולדניאלה שעזרה לי עם הרעיון =)

(ג'יימס)-כמה שעות לפני המקרה המוזר

"תתעוררו,  כולם! אתם צריכים לתפוס את הרכבת!" אמא צעקה בחוזקה מתחתית המדרגות.

היום נגמרה חופשת חג המולד. סוף כל סוף חוזרים להוגוורטס..

ירדתי במהירות לשירותים למטה, כדי להספיק לתפוס אותם לפני סופי אחותי. ברגע שיצאתי מהחדר והתחלתי לרדת במדרגות ראיתי את סופי יוצאת מחדרה בזריזות עם מסרק בידה תקוע בשערה הסבוך כל כך בבוקר.
"שלא תעז לתפוס לי את האמבטיה אני חייבת להספיק להתקלח , אתה כל שנה הראשון!!" סופי צעקה לי והחלה לרוץ.
"סופי,  אל תדאגי. אני בטוח שלחבר שלך לא אכפת מהשיער שלך. אכפת לו רק מהלשון." אמרתי לה וקפצתי את שתי המדרגות האחרונות. סופי זרקה עלי את המסרק עם נאנחת בזעם, יודעת שהפסידה..

אחרי 40 דקות שסופי ישבה מחוץ לדלת והתחננה שאצא, אמא צעקה עליה ועלי לא מעט. יצאתי מהאמבטיה עם חיוך מרוח על הפנים, 'אני הולך לפגוש את לילי היום' חשבתי בשמחה. אחרי שסופי סיימה במקלחת ואכלנו כולנו לשובע יצאנו מהבית לרציף.

נפרדתי מאמא, סופי ואני עלינו לרכבת.
"סופיה, אני אהיה עם חברים שלי. אם יש איזה שהיא בעיה תודיעי, אוקיי? ואני לא רוצה לתפוס אותך מתמזמזת עם איזה ילד משנה שישית או מתנשקת בכלל, את רק בשנה החמישית שלך!" אמרתי אחריה בזמן שהתרחקה לכיוון הקרון של חבריה.
"כאילו שאתה היית קדוש, תמים שנה שעברה. כולנו יודעים עם כמה בנות היית, ועוד תהיה." היא אמרה בלגלוג. שמה עלי פס. הסתובבה להוציא לי לשון אך הורידה אותה במהירות עם מבט מתנצל הסתובבתי לאחור וראיתי את אהובת ליבי.
אני יודע שזה קצת מוקדם מדי להכריז אבל- אני משוגע עד מעל לראש בילדה הזו.
"

לילי,  אני לא התכוונתי לזה, הוא פשוט הציק לי אז החזרתי לו... אל תכעסי עליו. " סופי אמרה במהירות לחוצה בזמן שלילי נכנסה לקרון הקרוב, סגרה את הדלת ונעלה אותה.
"יופי רואה  מה עשית? עכשיו איך אני אסביר לה? הא" צעקתי על סופי והלכתי אל עבר מקומה של לילי.
"ג'יימס אני מצטע-" עצרתי אותה עם היד וסילקתי אותך משם.
"ליל?" אמרתי תוך כדי דפיקה. "לילי תני לי להסביר!" אחרי כמה זמן של שכנועים ממני ומהחברות שלה במיוחד מקלואי,

היא פתחה לי את הדלת כדי שאכנס.
"בנות אתן יכולות?" שאלתי הן הבינו את הרמז ויצאו משם, לילי ישבה עם גבה אלי ומבטה אל החלון.

"לילי היא לא התכוונה זה היה בצחוק, את יודעת שאני אוהב רק אותך עד שהשגתי אותך אני לא מתכוון לאבד אותך,

אני אף פעם לא יעשה משהו שיפגע בך."
היא הסתובבה אלי עם חצי חיוך ואמרה "אני יודעת אבל.. אתה הילד שכל הבנות רוצות ו...

זה קשה לשמוע שאפילו אחותך חושבת ככה."
חייכתי אליה"אני יודע אבל אני מבטיח לך שרק אותך אני אוהֵב, ואוהַב לנצח ואפילו אחריו." אמרתי בלחש.

שפתינו התקרבו אחת אל השנייה והתנשקנו נשיקה עדינה נעמדנו על רגלינו שמתי את ידי סביב מותניה והיא את ידיה על הצוואר שלי ושיחקה בשערי, ושוב כמו כל פעם שהייתי קרוב אליה כל כך, לבי פעם בחוזקה ובהתרגשות..

 אחרי כמה דקות התנתקנו אחד מהשנייה בחיוך,

לפתע לילי לקחה נשימה מקוטעת בקול, היא החזיקה את צברה, בקול חנוק אמרה "ג'יימס.." ונפלה על הרצפה תפסתי אותה והנחתי אותה על ספסל הישיבה היא התחילה לרעוד לכמה שניות. כל כך נבהלתי. ירדתי על ברכי לידה החזקתי לה את הגוף וניסיתי להנשים אותה, באותה שנייה נכנסו לופין, פיטר וסיריוס.

"מה עשית לה?!"  לופין צעק עלי וירד על ברכיו לידי.
"אז עכשיו אתה מנסה להרוג את מי שאתה אוהב? זה ממש חכם למה אני לא חשבתי על זה?" סיריוס אמר בצחוק מעושה.  "לא עשיתי לה כלום היא פתאום נפלה ככה, ניסיתי להנשים אותה, אבל.." עניתי בקול חנוק,  סיריוס יצא מין הקרון לקרוא למורה שראה קודם ליד האישה עם העגלה. הוא חזר ואיתו המורה, קלואי , ניקול ואן החברות שלה.
"פרופסור טיאסון  לילי היא-" התחלתי אך טיאסון עצר אותי.
"אני רואה, תזוזו תנו לי לבדוק אותה." אמר והתיישב לידה. אחרי כמה דקות  שהסברתי לכל העולם ואשתו מה קרה, הפרופסור אמר: "היא תחזור לעצמה. תנו לה לנשום קצת תצאו מפה כולכם. שרק אחד יישאר לראות שכלום לא קורה לה. ושתשמרו על השקט." הוא אמר בקול תקיף. כולם יצאו ורק אני נשארתי עם לילי, מודאג עד עמקי נשמתי.

תגיבו ותדרגו=)

הפרק הקודם		הפרק הבא