מאוחדים

מאוחדים - פרק 3

שם הפיקצר: מאוחדים
שם הכותבת: רוני.
פאנדום: הארי פוטר
שיפ: ג'ורג'\פרד
דירוג: PG13 
ז'אנר: אנגסט, מתח.
וויתור זכויות: כל הזכויות שמורות לג'יי קייר רולינג ,ולגילי בר הלל מתרמת הספר. 
תודות:תודה רבה לנגה:) שביאטה לי את הפאנפיק.
הערות:זהו הפרק השלישי, יתר הפרקים יפורסמו בהמשך. 

סליחה שלא עידכנתי אותו הרבה זמן, הייתי בטוחה שהוא נמחק לי אבל מתבר שהיה לי עותק נוסף שלו למרות הכול:)

במהלך הקטע מצויים כל מיני סימנים ליד מילים מסוימות. בסוף הקטע אתם תוכלו למצוא את הסיבה לסימונים הללו:)

קריאה מהנה והמשך יומנפלא וחופשה מקסימה:)

~o~ o~

There is someone here inside

Someone I thought had died so long ago

Oh, I'm free now and my dreams will be heard

They will not be pushed aside or worse

Into your own all 'cause you won't listen

פרד שמע את הקללה, הוא שמע את קול החבטה. אחיו מת. מתברר שמאלתו התגשמה למרות הכול.

הכעס והאשמה בערו בליבו, מכלים כל דבר הנימצא קרוב לנפשו. הוא רוצח. הוא פושע. הוא היה זה שקבע את גורל אחיו. הוא זה שרצה שהוא ימות. וכעת - כעת משאלתו התגשמה, ואחיו נותר ללא רוח חיים. נפשו תעלה לשמיים ותהיה עמו או בגיהנום.

פחד עירפל את ליבו. מה אם באמת אחיו יגיע לגיהנום? מה אם הם באמת יופרדו? איך הם ידברו אז?

הוא קרא אל האוזן שוב ושוב, אך לא הייתה תגובה. הוא היה חייב לעשות דבר מה ולעצור את הנורא. ליבו הרגיש לראשונה חסר. משהו בו הרגיש כאילו התפוגג, התנדף כהבלי פה. הוא הרגיש פתאום שונה, חצוי לעולמים, מודע לכך שהוא לעולם לא ידבר עם אחיו שוב, לא כשאחד מהם בחיים. הוא ידע שהוא יצטרך לצעוד עם המחשבה וההרגשה הזו לעולמים. איך ייתכן שבני המאיה ^פתאום טועים?

הוא שמע את קולות ההמולה וקריאות התהדמה. הגיע הזמן שהוא ילך להיפגש עם הנורא. עוד אדם הגיע לארץ הנשמות... רגע - יכול להיות שזה אחיו, לא פחות!

הוא החזיק את האוזן קרוב לליבו ורץ אל קולות השמחה, דוחף והודף את כל האנשים שסביבו, ומגיע אל האדם שהגיע, הנשמה החדשה; נשמת אחיו, שלשמיים עלתה. מבלי להביט בפניו הוא חיבק אותו בחום, אך צינה עברה בליבו במקום. החיבוק והאהבה לא הוחזרו לו; במקום זאת נשמעו קולות בהלה.

מדוע כולם מבוהלים ומתרחקים? הוא שיחרר את אחיו והביט באנשים. מבטי אימה וכעס נראו על פניהם. מה עשה אחיו שכולם כועסים? הוא התרחק והביט באדם החדש. ליבו פשוט נקרע ועל הקרקע צנח.

OH now I am done believing you

You don't know not what I am

 "אבדה קדברה!" נשמעה קללה, וקול חבטה הרעיד את האדמה. ג'ורג' הרים את ראשו והבחין בדמות האדם שרצח שנית את אחיו; הוא היה מוטל על הקרקע, חסר רוח חיים. היה זה דוויליש, הרוצח חסר התנאים.

"ג'ורג'? אתה בסדר?" שאל אותו קינגסלי, שעמד לצידו, מביט באחיו המוטל על ידו. "אני מצטער על כך, ג'ורג', אני מצטער שלא הגעתי לפני כן. אני מצטער שלא הצלתי אותו. אני שמח שאתה בסדר. קדימה, אתה חייב להישאר חזק - אנחנו נהיה לצידך תמיד. אני לא אנטוש אותך לעולם," הוא הוסיף, ממהר להגיע אל אחיו, לוחש לחשים חסרי משמעות, אשר לעולם לא יחזרו את אשר אבד. ג'ורג' רצה להגיד לו שהוא לא אשם, שאחיו כבר מת יותר משעה, אך תחושת המועקה את ליבו כבשה ולפני שהוא הצליח להבחין, דמעות זלגו על לחיו בלי משים.

קינגלסי הרים את המת מהאדמה ואחז בכתפו של ג'ורג' בחוזקה, וודאי רוצה להראות בכך נחמה, להראות שהוא עדיין חי על האדמה, להראות השתתפות בכאב. אך שום דבר לא יחזיר לחיים את המת. הוא לא רצה לצעוד יחד עם ההילאי אל האולם הרחב, הוא לא רצה לשמוע את קולות הייפחה של אימו ואביו, ואת כל דברי הפרידה אותם אמר אחיו. פרד לא יחזור, גם לא אם ישירו לו מזמורי הלל; הוא נותר וישאר לעולמים מת. והוא הוא יצטרך להמשיך את דרכם, כי זה מה שהבטיח לפרד בחיו.

השבועה אשר נתן הוא לאחיו, חצי יום לפני שנפרד ממנו לעולמים... "אתה נשבע שתעשה את זה? אתה מבטיח? תנדור לי את הנדר הכובל." אך הנדר מעולם לא התממש, ורק השבועה לעולמים היא שניתנה.

הוא הבטיח לאחיו שימשיך לשמוח, ימשיך לנסות. הוא ימשיך ליצור דברים שישמחו אנשים, ימשיך לגרום אושר לכולם. נכון, הוא יהיה לבד. נכון, הוא יהיה בודד. הוא הביט בקרקע במבט מת, מקשיב בשתיקה לקולות הקורעים את הדממה, לפטפוטי הנשים חסרות ההבנה  שפוגעות~ במת גם כשהוא לשמיים עלה.

השאלות מי זה האדם, ואיך הוא מצא את גורלו, נשמעו מכל עבר. הוא נותר לשבת בסתר, מנסה לסנן את המילים, להתעלם מהכאב, אך הן ממשיכות לדבר ולקשקש.

"מי זה?" הן שואלות זו את זו.

"זהו אחד מהתאומים של התקווה. תמיד ראשם היה במרומים, וכעת, בסופו של דבר, אחד מהם נמצא בעננים."

הוא לא יכול היה להמשיך לשמוע את התשובות החדות והחודרות יותר מרעל. אוי, למה הוא חייב לחיות עם הכאב?

הוא לא יכול היה להחזיק יותר מעמד. הוא רץ אל מחוץ לחומות הטירה, היישר אל פנים הזירה הנעה >. הוא רצה שתיפגע בו קללת האיימים. הוא רצה שהאור הירוק יקטול אותו. הוא רצה, הוא חשק בזה בכל ליבו; להגיע לעולם בו היה אחיו, להיות עימו שוב מאוחד.

הוא זכר את המילים מזיכרונותיו מהדהדות בראשו בשעה שהקללה מיהרה לבוא.

"אבא אמר שמה ששלי שלך..." כך גם גורלנו, פרד. כך גם גורלנו. "...היא אמרה שאני משלים אותך ואתה אותי, כי כשאני לבד אני חצוי, וכך גם אתה. אבל כשאנו יחד אנחנו אותה הנשמה, אנחנו אותה ישות שלמה. אנחנו נגרום לכולם אושר, אתה מאמין? שנינו נולדנו ביום המאושרים, < וזה הייעוד שלנו לשמח את כולם. תבטיח לי שנעשה את זה. אתה מבטיח?" מצטער, אחי, הבטחתי וקיימתי עד היום. אך אני חייב להיות איתך. הרי אתה זה שאמרת שאני משלים אותך ואתה אותי. אתה תהיה חצוי בלעדיי ואני לא מוכן לתת לזה לקרות, אני חייב להיות איתך על מנת שתהיה שלם. הגיע הזמן לומר שלום לעולם השפל.

הקללה פגעה וגופו של אדם האהוב פגע באדמה. קולות הצעקה והאיימים מלאו את השמיים, קוראים את הפחדים. הוא הרגיש את האדמה רועדות תחת רגליו, הוא הבחין בגשם היורד, וברעמים הבוכים על אובדן המת.

האם באמת הוא כה מיוחד, שהשמיים בוכים עליו? ולמה כולם ממנו ממשיכים? ואיך זה שהוא רואה אותם ושומע אותם מדברים?

הוא הרים את ראשו ובחן את הסביבה. לופין היה על ידו, מת, חסר כל תנועה. רק שפתיו לחשו מילים אחרונות, "אני הולך להיות עם טונקס. תבטיח לי שתשמור על טדי. תבטיח לי שתגן עליו ותגרום לו לאושר. אני חייב שיחיה, וכך גם טונקס. אל תוותר לעולם, חבר. אל תוותר."

המילים נדמו וכך גם עיניו, נכבו לעולמים. דמעות הכאב ירדו מעניו. למה אנשים ממשיכים לכבול אותו, להותיר אותו בין החיים? הוא רצה לחזור אל אחיו.

"למה אני לא יכול להיות איתך? למה אני לא יכול להיות איפה שאתה נימצא? אני רוצה שתהיה איתי, אני זקוק לך, אחי."

אך תשובה לעולם לא הגיעה. הוא הובל חזרה אל הטירה, והפעם הונחה עליו שמירה הדוקה. משפחתו כולה בקרב נעלמה, ורק הוא נותר ליד גופת אחיו חסרת התנועה.

"פרד?" הוא קרא. "אני רוצה להיות איתך," הוסיף.

הוא חיכה לתשובה, אך לא היה איש שיקשיב. אולי הוא באמת שגה ואכן דמיין את כל השיחה - הרי מי יכול לדבר עם גופה דרך אוזן, אוזן קרועה? 

 ~o~ o~

הערות:

- אני אפרסם את יתר הפרקים בקרוב:) 

-מקווה שנהנתם מהקריאה ומאחלת לכם המשך יום נפלא וחופשה נהדרת ומהנה.

 -אגב השיר שמופיע ברקע (כלומר בין הבתים) הוא listen-glee

הפרק הקודם