אחרי הסוף ולפני ההתחלה

טוב, הפרקים הבאים יהיו קצת מהירים ואני מצטערת על זה אבל הפירוט יגיע בהמשך, קריאה מהנה.

יום שני, 26.6.12, לילה.

יומני היקר, כול היום עבר עלי במטוס, אני לא חושבת שמימי חוויתי יום נורא מזה.

עכשיו, כשאני חושבת על זה, לא נראה טסתי אי פעם למקום כלשהו שמחוץ לאמריקה, מי ידע שהטיסה כול כך נוראה?

אך לא על זה רציתי לדבר איתך, (טוב, טכנית לכתוב איתך אבל זה לא נשמע הגיוני). לפני דקות ספרות יכולתי להישבע שראיתי על כנף המטוס מישהו, ובמישהו אני מתכוונת לבן אדם, או לפחות מישהו שנראה כמו בן אדם. הוא לבש בגדים שחורים או כחולים, אני לא בטוחה, מה שאני כן בטוחה הוא שברגע שניסיתי לבחון אותו הוא נעלם כלא היה.

אני מפחדת.

ראיתי אותו שוב, הפעם הוא לבש בגדים ירוקים, ככה אני חושבת לפחות, אולי הם היו בכלל צהובים.

אני יודעת שזה נשמע מטורף אבל ההורים שלי ישנים ואני לא מעזה להעיר אותם, למרות שאני ממש צריכה שמישהו יגיד לי: "ג'וּן, את סתם מדמיינת, הכול בסדר!" ההורים שלי הם היחידים שקוראים לי ג'ון, רק עכשיו חשבתי על זה אבל מאיפה בכלל הגיע השם הזה "ג'וני"? טוב, נראה לי שאני מתחילה לחפור, אפילו לעצמי, לפחות זה אני פוחדת פחות עכשיו. בכול מקרה ביי, או בעצם להתראות.

שלך, ג'ול.

הפרק הקודם