אימא, תצאי איתי!

הפרק הזה מוקדש לdafi, שעודדה אותי לכתוב את הפרק הזה. מקווה שתהנו!

~~~

שמש סתווית חדרה מבעד לעלי העץ. המדשאות רחבות הידיים היו מלאות עד אפס מקום בבני נוער צוחקים, משתזפים, או סתם נהנים מהיום החמים. אווירה של חופש הייתה באוויר. יום ראשון.

הארי שכב על הדשא מתחת לעץ צפצפה, מוקף בקונדסאים. הם שכבו על הגב, השיער שעל ארבעת ראשיהם מתערבב. שיער חום נגע בשיער שחור, שנגע בבלונדיני, שנגע בחום נוסף. ארבעה זוגות עיניים בהו בעלי העץ המתנועעים בהרמוניה, תחת פיקודה התקיף של הרוח.

"משעמם לי" אמר לפתע סיריוס. הארי נשם עמוק, ונשף את האוויר מריאותיו בקולניות. הוא כבר ידע לאן הוביל אותם השיעמום של סיריוס בעבר. ארבעת הנערים התיישבו והסתובבו, כך שנוצר מעין מעגל. סיריוס סרק את פניו של הארי בריכוז.

"יש לך... משהו. על המצח." הארי שלח את ידו לצלקת בתנועה אוטומטית לחלוטין וכמעט פרנואידית. הוא הרגיש את עור המצח שלו נמתח מעל לצלקת, וידע שהיא עומדת להופיע שוב בתוך זמן קצר. ההרגשה הייתה דומה להשפעת שיקוי פולימיצי שעמדה לפוג.

"אני... אני חוזר עוד שנייה." הוא רץ לכיוון הטירה. באמצע הדרך, כשהביט לרגע לאחור, הוא נתקל באימו. "אוי! אני מצטער, אימ- אוונס." הוא הסווה את טעותו כגמגום קל. לילי לטשה מבט בידו של הארי, שעדיין כיסתה את הצלקת שעמדה לשוב ולהופיע על מצחו. הוא מיהר להזיז אותה לאחור, מעמיד פנים שהיא שם רק כדי לבלגן את שיערו הפרוע ממילא. "מה.. מה את עושה פה?" שאל בנסיון לצאת מהמצב המביך אליו נקלע.

"מנסה ליהנות מיום שקט של חופש, פוטר. אני מקווה שאף אחד לא יהרוס לי אותו." היא נעצה בו מבט שהבהיר לו היטב שכוונתה אליו, עקפה אותו בצעדים גדולים ומהירים והמשיכה בדרכה. כשהסתובב להסתכל עליה מתרחקת, הוא ראה אותה הולכת בהפגנתיות מסוימת, כמעט כאילו ידעה שהוא מסתכל. הבזק חד של כאב מאזור מצחו החזיר אותו למציאות. הצלקת! הארי הרים לשם שוב את ידו. לרוע מזלו, היא חזרה. את המשך הדרך לשירותי הבנים הוא עשה בריצה. כשהארי סיים לחדש את הכישוף, הוא הסתובב ויצא משירותי הבנים.

"תראו מי פה! זה ג'יימס פוטר בכבודו ובעצמו!" הארי הסתובב למשמע הקול, מצפה לראות מורה או תלמיד לא מוכרים.

"אה, זה אתה. היי, ניק"

"היי, ניק? זה מה שיש לך לומר לי?" אמר ניק כמעט-בלי-ראש בקול נעלב. "אחרי שביקשתי ממך לעזור לי אתמול, ואתה... איך אומרים הילדים של היום? אה, כן. הברזת?"

"הברזתי? על מה אתה מדבר?!"

"אני מדבר על זה שביקשתי ממך לעזור לי לכתוב מכתב, ג'יימס פוטר!"

"מצטער על החוצפה, אבל למה אתה צריך עזרה בכתיבת מכתב?!"

ניק נשף אוויר בכעס. "כי אני לא יכול להחזיק עט נוצה ביד! כי אני... אני מת, למען השם!"

הארי ניסה שלא לפלוט 'אה, נכון'. לצערו, הוא לא הצליח. ניק כמעט-בלי-ראש הסתובב ויצא בכעס מהמסדרון, תוך כדי שהוא ממלמל לעצמו דברים על הנוער של היום. הארי בהה בכיוון אליו הוא נעלם. הוא ניער את ראשו. "היום הזה ימשיך להיות כזה מסובך?" מלמל לעצמו. ואז הוא נזכר שאביו קבע אימון קווידיץ' לאותו הערב. הוא נשף אוויר בתסכול. הוא יצטרך ללמוד שמות של חמישה שחקנים לא מוכרים במהירות, לפני שהם יבינו שהוא לא יודע מה שמם. נהדר. הוא חזר אל חבריו מתחת לעץ, ממלמל משהו על מדאם פומפרי.

~~~

תגובות?

הפרק הקודם