על החיים ועל המוות

התעתקנו לקצה של היער האסור,ומעיין התעלפה. התאריך היה האחד לספטמבר,יום ראשון בהוגוורס. ראיתי לא רחוק את הרכבת והלכתי אחריה. וכשהגענו להוגוורס התמוטטתי. הספקתי לראות את נעליו של האגריד לפני שהתעלפתי גם אני. כשהתעוררתי,מצאתי את עצמי בתוך חדר רחב ומלא במיטות לבנות וחלונות גבוהים. בצד מיטתי ישב אדם בעל זקן ושיער ארוכים כל-כך, עד שיכל לתחוב אותם לחגורתו. האדם היה אלבוס פרסיבל וולפריק בריין דמבלדור,שאת שמו ידעתי מגיל 3. הוא שאל אותי ברוך מה שמי ומה הביא אותי להוגוורס בגיל כל-כך צעיר שעל גבי ילדה. סיפרתי לו את כל סיפורי ובכיתי. הוא ניחם אותי והרשה לי להישאר בהוגוורס, ועל כך אני מודה לו גם עכשיו. הוא, בכבודו ובעצמו, לימד אותי תוך שנה את כל מה שאני צריכה לדעת ב7 שנים בהוגוורס וביקש משר הקסמים לתת לי משרה בתור מורה בהוגוורס למרות גילי הצעיר. וכאשר שר הקסמים הסכים, נהייתי מורה בשיעור חדש: מדעי הקסם. וכיום אני בת 11, וזה היה אמור להיות היום הראשון שלי בהוגוורס, אבל אני מורה במקום זה. והיום הארי פוטר צריך להגיע להוגוורס, אבל גם בנם הצעיר של לוציוס ונרקיסה מאלפוי: דראקו מאלפוי.

הפרק הקודם		הפרק הבא